לָלֶכֶת? לֹא! אָז לֹא חָפַצְנוּ לֶכֶת
אַךְ אֵי-מִי צִוָּה לָנוּ: צְאוּ!
מִסִּדּוּר צָהֹב לַשַּׁלֶּכֶת
הִתְפַּלֵּל עַל כֻּלָּנוּ הוּא.

הָהּ לָמָּה עָמַס אֶת הָאֵסֶל עַל הַגָּב
וּדְלָיִים רֵיקִים תָּלָה עַל הַקְּצָווֹת?
רְאֵה: הַשְּׂמָלוֹת בָּלוּ כְּבָר מִטְּחָב
וְהָרַגְלַיִם צָבוֹת.

אַךְ מוֹצָא אָיִן. הַדְּלִי כְּבָר יָרַד אֶל הַבּוֹר.
וְאֶת הַמַּיִם נִשְׁתֶּה גַם אֲנַחְנוּ.
הֵן כֹּה אָמַרְנוּ: אֵסֶל-דּוֹר.
לֹא אָנוּ אֶת הַבְּאֵר דָּלַחְנוּ.

מֵאָז נִתְלַיְּלוּ שְׁקִיעוֹת רַבּוֹת אֶל הַבְּלִי
וְאֶפְרָן עַל רָאשֵׁינוּ זֹרָה
וְאָנוּ עוֹמְדִים עוֹד וּמְשַׁלְשְׁלִים הַדְּלִי
אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר הַזֹּאת הַשְּׁחוֹרָה.

עַד אָן יִתְעַלֵּל בָּנוּ סְתָו?
עַד אָן יִתְגָּרֵד הַנָּגוּעַ?
עַד יָבֹא הוּא הַמָּךְ וִיצַו:
קוּם שְׁבֹר הַכַּד אֶל הַמַּבּוּעַ.