וְשׁוּב הָגִיתִי בְּךָ הַפָּסוּק הַמַּרְגִּיעַ:
"לֹא בָרַעַשׁ אֲדֹנָי".
וְשׁוּב קוֹל דְּמָמָה דַקָּה (כָּךְ נוֹשְׁמָה הַהִתְגַּלּוּת)
וְנַחַת אָיִן. אַלְלָי.

כִּי מָה הַכְּאֵב מַה זְּעָקָה שׁוֹתְקָה מִן הַדְּמָמָה?
לֹא בּוֹכֶה יֶלֶד. לֹא פּוֹעֶה שֶׂה.
וְרַק אֵי־בָּזֶה יִתְיַצְּבוּ בְּאֵין־רוֹאֶה
וּמַחְשִׁים אֵל וְאָדָם זֶה מוּל זֶה.

הָהּ שְׁתִיקַת יָהּ מִתְאַפֵּק.
הָהּ דִּמְמַת אָדָם זוֹעֲקָה רְתֵת.
הָהּ כַּמָּה סִפְרֵי אִיּוֹב נוֹשְׁרִים אָז מֵחֵיקְכֶם.
שָׁוְא יֵלֶא אֳמָן נִיב לָהֵמָּה תֵּת.

הָהּ כַּמָּה סִפְרֵי־אִיּוֹב נוֹשְׁרִים אָז מֵחֵיקְכֶם!
אֲנִי הִכַּרְתִי אֵלִי יָדְךָ מִן הַכְּתָב.
הָהּ תְּנֵנִי יָהּ בְּלִי־אִוְשָׁה גֹל יְרִיעוֹתֵיהֶם
וְדוּמָם קְרֹא הַמְּגִלָּה מֵאָלֶף וְעַד תָּו.