הדפס עמוד זה

הִרְבֵּיתִי שִׁיר וְעוֹד לֹא זֶה

הִרְבֵּיתִי שִׁיר וְעוֹד לֹא זֶה
וְלֹא אָמַרְתִּי עוֹד אַחַת מֵאֶלֶף.
מֵרְאֲשׁוֹתַי קָרוּחַ וְרָזֶה
כְּבָר אֶת־נִשְׁמַת יֵילִיל הַכֶּלֶב.

שָׁכַחְתִּי נִיב תְּמִימֵי שָׂפָה
וּמַר־לִי־מָר בְּשֶׁבֶת תַּחְכְּמוֹנִי.
אֶל מִי אוֹשִׁיט יָדִי הַנִּכְסָפָה
וְהוּא גַּם הוּא לֹא מָךְ כָּמוֹנִי?

כִּי עוֹד לֹא זֶה.
כִּי לַהֲדָם.
כִּי לֹא אָמַרְנוּ עוֹד אַחַת מֵאֶלֶף.
אֶל כַּלְבְּךָ לֵךְ בֶּן־אָדָם
לִלְמֹד מִפִּיהוּ קָמֶץ־אָלֶף.