חיפוש

כתבי יד

אַפסוּס

סוס עלוב וכחוש

חידודי לשון נוספים...

אֲנִי וְהוּא

הָרוּחַ מַפְשִׁילָה בְּלוֹרִית-עָשָׁן נִדֶּפֶת
אֲחוֹרַנִּית.
מִגֶּשֶׁר-הַפִּקוּד צוֹפֶה לוֹ בְּמִשְׁקֶפֶת
הַקַּבַּרְנִיט.

נִגַּשׁ אֵלַי אֶחָד בֶּן כְּמוֹשׁ וְלֹא-רֻחָמָה
וְסָח בִּצְחוֹק:
״מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים לִהְיוֹת צוֹפֶה רַק שָׁמָּה
לְמֵרָחוֹק.

וַדַּאי גַם אֲדוֹנִי... יִסְלַח לִי... קַבַּרְנִיט הוּא.
כִּי הֵן לָרֹב
גַּם הֵם הַפַּיְטָנִים רַק אֶל רָחוֹק יַבִּיטוּ.
וּמִקָּרוֹב?

נָא לְמָשָׁל הַהִיא: הַמְכֹעָרָה. הָהָרָה.
זֹאת הִיא אִמִּי.
בִּשְׁמָהּ נִגַּשְׁתִּי לְבַקֵּשׁ מִמֶּנוּ אוּד-סִיגָרָה
וּבִשְׁמִי

לוֹמַר לוֹ: מוֹץ-יָמִים כֻּלָּנוּ. סְחִי-שַׁלֶּכֶת
בְּכֶרֶם אֱלֹקִים.
וְכִי אֵין טוֹב כִּי אִם לִשְׂטוֹת מִמֶּנוּ וְלָלֶכֶת
לְמֶרְחַקִּים.

כָּךְ טוֹב יוֹתֵר. כָּךְ טוֹב יוֹתֵר גַּם לָנוּ.
לְהִתְרָאוֹת...
שָׁם שָׁם – בִּקְצֵה הַחוֹף בּוֹ נִפָּגֵשׁ כֻּלָּנוּ
בְּבוֹא הָאוֹת.״

וְהוּא הָלַךְ.

הַאִם עָנִיתִי לוֹ? הַעוֹד הַמַּעֲנֶה לִי?
אוּלַי אָמַרְתִּי כָּךְ:
הָהּ אַלְמוֹנִי הָהּ חֲבֵרִי הַפֶּלִי
הַנִּדָּח

הִנֵּה הִיא שָׁטָה פֹּה עַל יַד אֳנִיָּתֵנוּ
סִירַת-הַבְּלִי הַקְּדוֹרַנִּית
וּבַמַּסָּע הַזֶּה גַם לֹא אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ
הַקַּבַּרְנִיט. –

כֹּה נִשָּׁעֵן טַנְדּוּ עַל מַעֲקֵה אֳנִיָּתֵנוּ
וְנַבִּיט:
עָשָׁן בַּל-יֵרָאֶה יֻפְשַׁל מֵעַל רָאשֵׁינוּ
אֲחוֹרַנִּית.