עֵינַיִם דּוֹמְמוֹת
בְּקֶרֶן רְחוֹב
בַּסְּתָו
מַה כְּאֵבְכֶן מִכְּאֵב שֶׁכָּכָה שִׁגַּעְתּוּנִי?
יָדַעְתִּי בִּעוּתִים
וּמָה אֵימוֹת אַכְזָב
אֲשֶׁר בְּחֶזְיוֹנַי עוֹד לֹא הֶרְאוּנִי?
אַךְ שְׁתִיקַתְכֶן הַיּוֹם שָׁמַעְתִּי.
אַלְלַי!
מַדּוּעַ אֱלֹהִים נִטַּל עָלַי לִשְׁמֹעַ!
רָאִיתִי:
הַבְּכָאִים הֵנֵצּוּ בִּכְרָמַי.
רָאִיתִי:
סְנֶה כָּבוּי בְּהַרֲרֵי אֱלֹהַּ.
יָצָאתִי.
צְלִיף-חֲזִיז.
שְׁרֹק-רוּחַ.
וְאֵין אִישׁ.
כְּמוֹ אֶלֶף חֲרָבוֹת שֻׁלְּפוּ מִתּוֹךְ הַתַּעַר.
כְּרַב-חֹבְלִים שַׁכּוּל
הַמִּתְפַּלֵּל קַדִּישׁ
רָאִיתִי אֶת אָחִי כּוֹרֵעַ מוּל הַסַּעַר.
זֶה פַּחַד הַפְּחָדִים אֲשֶׁר לִימֵי אַכְזָב:
לִזְעֹק
אִלֵּם כָּל פֶּה.
לְהַחֲרִישׁ
אֵין כֹּחַ.
יָצָאתִי וְאֵין אִישׁ
רַק כֶּלֶב נֶעֱזָב
פָּזַל בִּי מַבָּט זָר
וּכְמוֹ שָׁכַח לִנְבֹּחַ.
אֲנִי שׁוֹרַרְתִּי כְּבָר שִׁירַת הַמַּכְאוֹבִים
לִפְנֵי דִמְעַת כָּל חַי
אֲנִי נוֹפֵל אַפָּיִם
אַךְ מָה הָעַנְתוֹתִי
מָה אֶלֶף אִיּוֹבִים
אֶל מוּל שְׁתִיקָה אַחַת שֶׁל אֵלֶּה הָעֵינָיִם!