זוֹ אַדְוַת הַשָּׁעוֹת. עִיר נִרְדֶּמֶת תָּצוּף
כַּתֵּבָה שֶׁל מֹשֶׁה עֲזוּבָה בֵּין קְנֵי-סוּף.
וְיוֹרְדָה לְאִטָּהּ
דּוּמִיָּה אֶל הַחוֹף
עֲזוּבִי אֶל בֵּיתָהּ
לֶאֱסֹף.

עוֹד זָרָה הַשַּׁלְוָה לְעֵינֵי אֲסוּפִי.
עוֹד הוֹמֶה בְּאָזְנָיו הָרִשְׁרוּשׁ הַסּוּפִי.
אַךְ בַּשַּׁעַר הַזֶּה
לֹא לְפֶתַע נִכְנָס
וְהוּא נָם – מִשְׁתָּאֶה
וּמְפֻיָּס.

וּבְנוּמוֹ יִזָּכֵר
אֵם וּבְנָהּ בַּשְּׁמָמָה.
וְיָרֵחַ כְּחֵמֶת רֵיקָה בַּצָּמָא.
אַךְ זוֹחֶלֶת הָגָר
וּפוֹשֶׁטֶת הַיָּד:
שֶׁפַע-מַיִם נִגָּר
מִן הַכַּד.

וְעִם בֹּקֶר יָקוּם וּבְחֶדְרוֹ הַנּוֹשֵׁם
כָּל דָּבָר יְמַשֵּׁשׁ וִיכַנֵּהוּ בְּשֵׁם.
הַשֵּׁמוֹת כֹּה בְּרוּרִים
וְהַפֶּלֶא נִצָּב
כְּמוֹ סֵפֶר דְּבָרִים
לְפָנָיו.

וְזָרוּעַ בַּשַּׁעַר הָאוֹר הַגָּנוּז,
וְחָרוּת עָלָיו:
שַׁעַר-פִּיּוּס.