חיפוש

המבואות לשירים במדור זה מבוססים על הספר "מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי" מאת חגית הלפרין בהשתתפות גליה שגיב, ספרית פועלים ומכון כץ, 1997.

כשסיפרו לאברהם שלונסקי שבשירי איזה משורר צעיר מופיעים כמה בתים משיריו העיר: בתים יש שם? שכונות שלימות יש שם!


אנקדוטות נוספות...

פיט ופוט

[1939]

הפזמון נמצא בארכיון שלונסקי (כתב־יד 197־3:1), והוא חובר להצגה "במזרח אין כל חדש" שעלתה על במתו של התיאטרון הסטירי "כל הרוחות" (18.11.1939). שם ההצגה רומז לספרו האנטי מלחמתי של אריך מאריה רמארק, על מלחמת העולם הראשונה ,"במערב אין כל חדש".
שלונסקי יצר שתי דמויות שובבות, מלאות חיות והומור, "פיט" ו"פוט", ששמותיהם לקוחים מפירוקה של המלה "פטפוט". קטעים מעטים מפזמון זה משובצים בתוך הפרק "פיט ופוט או מיק ומיקה עושים תיאטרון ובסופו נוחלים חרבון", שנדפס בתוך שי משמר לילדים, תוספת למשמר (29.9.43). פרק זה נכלל בשינויים בספר הילדים עלילות מיקי מהו (תש"ז) כחלק מעלילה רביעית, שכותרתה "פיט ופוט או איך מיקי ומיקה עורכים מחזה / מה, לא עלינו, יוצא מכל זה".
כאשר שילב שלונסקי את הפרק בספרו עלילות מיקי מהו – הוא שינה קטעים אחדים והתאימם לקוראיו הצעירים. הדבר בולט בעיקר, בקטע העוסק במילים לועזיות ומשמעותן. בנוסח שלפנינו מופיעים חידודים, כגון "חלוצינציה" (על משקל הלוצינציה") שמשמעותו לפי הפזמון היא "חלוץ המנשק חלוצה תחת עץ האקאציה..." או "וכחנליות" במשמעות וכחנות־בנאלית (על משקל בַּכְּחָנָלִיּוּת", משתה הוללות), ואילו בעלילות מיקי מהו בחר שלונסקי להסביר מילים לועזיות, שמוכרות יותר לילדים, כגון טרקטור, פיג'מה, סימפוניה ופטפון. בפזמון שילב שלונסקי את המילים "מזרח", ו"מערב" ורמז לשם התכנית, "במזרח אין כל חדש". שלונסקי נדרש להווי החיים בארץ ובעולם. הוא מזכיר את אגודות הספורט "מכבי" ו"הפועל", את "הועד הלאומי", את עיריית תל־אביב, את סטאלין, היטלר ואת סיפוח הארצות הבאלטיות (ליטא, לטביה ואסטוניה) על ידי סטאלין בשנים 1939־1940.

פִּיט וּפּוּט

עֶרֶב טוֹב, קָהָל נִכְבָּד,
עֶרֶב טוֹב מִזּוּג נֶחְמָד,
שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא נִבְרָא...
אַךְ עֲשׂוּ נָא הַכָּרָה:
 
שְׁמִי הוּא פִּיט...
וּשְׁמִי הוּא פּוּט...
שְׁמֵנוּ יַחַד הוּא: פִּטְפּוּט.
בָּאנוּ הֵנָּה וְכָעֵת
שְׁנֵינוּ יַחַד נְפַטְפֵּט.
 
הַיָּמִין אֵינֶנוּ שְׂמֹאל
הַמָּחָר אֵינֶנּוּ תְּמוֹל,
וּמֵבִין כָּל בַּר־בֵּי־רַב:
אוֹ מִזְרָח, אוֹ מַעֲרָב!
 
כִּי הַשֶּׁמֶשׁ אִם תִּשְׁכַּח
וּמִמַּעֲרָב תִּזְרַח,
לֹא יֵדַע אָז כָּל הַיְּקוּם,
אִם לִשְׁכַּב וְאִם לָקוּם?
 
בְּמִגְרַשׁ הַהִתְחָרוּת
מִתְחָרִים רַק פִּיט וּפּוּט
וְהַלֵּב נָמֵס כְּמוֹ
בְּחַמְסִין הָאֶסְקִימוֹ...
 
אֲנִי בְּכָל לִבִּי
שָׁר "קָדִימָה מַכַּבִּי"
וַאֲנִי דַּוְקָא צוֹהֵל:
"הֵי קָדִימָה, הַפּוֹעֵל!"
 
הַגְּדוֹלִים תָּמִיד בְּטוּחִים,
כִּי רַק הֵמָּה הַפִּקְּחִים,
וְכָל יֶלֶד מְטֻמְטָם
מְטֻמְטָם וְטֶמְבֶּל סְתָם.
 
אַךְ אֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים
אֶת הַכֹּל־הַכֹּל יוֹדְעִים,
לֹא רַק סְתַם מַעֲשִׂיּוֹת,
גַּם מִלִּים לוֹעֲזִיּוֹת.
 
אִם חָלוּץ לַחֲלוּצָה
מְנַשֵּׁק בְּלִי הֲלָצָה –
תַּחַת עֵץ אֲקַצְיָה, –
זוֹ: חֲלוּצִינַצְיָה.
 
אִם בָּעִירִיָּה לוֹקְחִים
וַכְּחָנִים וּמִתְוַכְּחִים
וַכְּחָנוּת בָּנָלִיּוּת
זוֹהִי: וַכְּחָנָלִיּוּת.
 
אִם רָאִיתָ מְהוּמָה,
אֵין לָדַעַת מִי וּמָה,
מִי וּמָה, וּמָה וּמִי, –
זֶהוּ וַעַד לְאֻמִּי.
 
עַד שֶׁבָּא הַדּוֹד פִּנְחָס1
וְאָמַר לַחֶבְרֶה הַס!
אַךְ הַסּוֹף הוּא... מַס חָדָשׁ...
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ...
 
וְעַכְשָׁיו אֱמוֹר לִי, פּוּט,
מַהוּ פֵּשֶׁר "אַחְרָיוּת"?
"אַחְרָיוּת" – שָׁאַלְתָּ, פִּיט?
גַּם כֵּן שְׁאֵלָה טִפְּשִׁית!
 
"אַחְרָיוּת" זֶה... אֵיךְ לוֹמַר?
"אַחְרָיוּת" זֶה... מִין דָּבָר,
שֶׁ... שֶׁ... שֶׁ... אוּלַי אוּכַל
לְהַסְבִּיר זֹאת בְּמָשָׁל.
 
אִם בְּמִכְנָסָיו שֶׁל פּוּט
כָּל הַכַּפְתּוֹרִים קַפּוּט
רַק הַטֶּמְבֶּל לֹא יַרְגִּישׁ
כִּי הָעֵסֶק עֵסֶק בִּישׁ.
 
אַךְ הִנֵּה כַּפְתּוֹר אֶחָד
עַל־פִּי נֵס נִשְׁאַר לְבַד, –
אָז עָלָיו הָאַחְרָיוּת
בְּעַד מִכְנָסָיו שֶׁל פּוּט...
 
וְאַתָּה אֱמוֹר כָּעֵת:
לָמָה רוּסְיָה נִקְרֵאת
אֶס־אֶס־סֶר? – בָּרוּר מְאֹד!
זֶה, פָּשׁוּט, רָאשֵׁי־תֵּבוֹת.
 
סָמֶךְ־סָמֶךְ־סָמֶךְ־רֵישׁ!
שְׁמַע לִי, פּוּט, וַאֲפָרֵשׁ,
אַךְ בְּאֹפֶן מְדֻיָּק:
סְטָלִין, סְטָלִין, סְטָלִין רַק!
 
הִיטְלֶר סָח לִסְטָלִין: אוּף...
לֹא פִּלַּלְתִּי כִּי תָּעוּף,
יָא־בָּיֵה, עַד בַּלְטִיקוּם...
מַמָּשׁ הִתְבַּלְבַּלְתִּיקוּם...
 
בִּ"שְׂדֵרוֹת" בְּצֵל פִּלְפֵּל
הַפַּרְלָמֶנְט מִתְפַּלְפֵּל,
אֵין זוֹ סְתַם פּוֹלִיטִיקָה, –
זוֹהִי פִּלְפּוּלִיטִיקָה...
 
כִּי פּוֹלִיטִיקָה זֶה כָּךְ:
כָּל אֶחָד אוֹמֵר: אֶקַח!
לִי תִּקַח פֹּה לִי תִּקַח
זֶה נִקְרָא פּוֹלִיתִיקַח.
 
לֵיל מְנוּחָה, קָהָל נִכְבָּד!
לֵיל מְנוּחָה מִזּוּג נֶחְמָד:
פִּיט וּפּוּט מִלִילִיפּוּט...
זֶה הַסּוֹף שֶׁל הַפִּיטְפּוּט.

1 הכוונה לפנחס רוטנברג (1879 – 1943) ממנהיגי היישוב העברי בארץ.