הדפס עמוד זה

הָאָב וְהַבַּת

…אָז טִפְּסוּ דִמְדּוּמִים עַל כְּתָלַי כְּקוּרֵי קְנוֹקָנוֹת
וּכְמַרְאֵה הַתְּבַלּוּל בְּעֵינוֹ שֶׁל יָרֵחַ
עֵת אִילָן עוֹדוֹ חָשׁ אֲמִירוֹ הַכָּרוּת
וְאֵינֶנּוּ צוֹנֵחַ.
אָז אָמַרְתִּי לַבַּת
(וְהָעֶרֶב אַפַּיִם כּוֹרֵעַ)
אָז אָמַרְתִּי לַבַּת
(וְהָעֶרֶב נָבוֹךְ וּמֵבִיךְ):
"בַּת שֶׁלִּי
בַּת
אֲשֶׁר שְׁמֵךְ כְּקָמֵע לִי –
רוּת!
הִנֵּה הִגִּיעָה עֵת
הִנֵּה הִגִּיעָה עֵת גַּם לְאָבִיךְ
לְהִתְיַדֵּד
עִם עֲרִירוּת". – –
וּכִשְׁלָשׁ-כּוֹכָבִים בְּסִלּוּק-הַשַּׁבָּת
הֶאְזִינוּ לָעֶרֶב
הָאָב וְהַבַּת.