חיפוש

אילו זה היה

תרגומו של שלונסקי לאילוזיה

חידודי לשון נוספים...

אחרי מיטתו של שלונסקי

אברהם, אחינו היקר, באתי להיפרד ממך בשם אגודת הסופרים.

במזל סערה נולדת, וחיית ופעלת. התקופה שבה הופעת היתה סוערת, שירתך היתה סוערת ומסעירה והוויתך האישית היתה סוערת. אתה הרעשת את עמודי הספרות העברית. כבן-מרי היית שנים רבות בעיני אבות השירה. הם אהבו אותך, ליבבו אותך ונהנו ממשובתך, אך גם עמדו בתמהון מול פני העזתך ויכלתך לחדש את פני השירה, לתת לה קצב וריתמוס חדשים, להגמיש את הלשון העברית, לגלות בה את קסמי עושרה וליישר את קמטיה. היתה זאת מחלוקת בין אבות ובנים לשם שמים, לשם השירה והספרות. ולא עברו ימים מרובים והאבות ראו, שבן-פורת נולד להם, אשר המוזות נשקוהו ופינקוהו ומסרו בידו סודות יצירה אמיתיים, ואילו אתה נצטללת ונוכחת לדעת, שאבותיך הם בעלי-יוחסין, אדירי שירה וחכמה, שאתה מוסיף לטוות את המשכה של אותה טלית-הזהב, שהם טוו ועטפו בה את נשמתך.

כך בא הפיוס העליון.

זה לא היה פיוס של כניעה או של חולשה, אלא פיוס של יוצרים שווים, שכן אתה עצמך, אברהם, היית בינתיים אב להמון משוררים ויוצרים, שלמדו את תורת השירה מפיך ומספריך, והיו משכימים ומעריבים לפתחך, ונלהבים מעושר-רוחך ומחכמת היוצר שלך.

אכן, גדולים מעשי יצירתך. אתה גילית מחוזות חדשים לשירה העברית, גיוונת את נושאיה והעשרת את דימוייה וסמליה; היית חלוץ בחיים ובספרות. אתה הפלאת להרחיב את גבולי הלשון הפיוטית והמעשית בחוש-אמנים, בחריפות רוח ובעט-חרוצים; הלשון העברית פתחה לפניך את אוצרה הטוב והגנוז ואתה שאבת ממנו מלוא חפניים; אתה הרקדת את הלשון העברית ריקוד של שמחה ושפע; אתה סללת דרך חדשה בשדה התרגום של שירה ופרוזה, ובסוד הגלגול ידעת להלביש ספרי-מופת לועזיים לבוש מקורי ססגוני. אתה נתת בפי החלוץ ובפי המוני בית ישראל שיר עממי, אשר ישיר אותו בעת מצוקה ובעת רווחה, ולנשמת הילד העברי יצקת עליזות; אתה היית מותיקי האקדמיה ללשון העברית, ואחד מבוני הבמה העברית, וכך תרמת מן השבח והעליה לכל ספירות התרבות והרוח שלנו. אתה היית כגנן לכשרונות צעירים, ושתלת רבים מהם בגן השירה העברית, כי היתה לך חדוות הנתינה וההענקה מיד מלאה ופתוחה.

לפיכך אהבנו אותך, כי לא רק דגלך היה עלינו אהבה, אלא גם דילוגיך ומשובותיך. כי אוצרות רבים הנחלת לנו ומתוכם ישאבו הדורות הבאים.

וי לי, שאני נאלץ עכשיו להיפרד ממך בשמי ובשם אגודת הסופרים העבריים בישראל.

 

דברי הספד אלה נאמרו אחרי מיטתו של שלונסקי ביום 20.5.1973
 ישראל כהן (1905- 1986)

ישראל כהן (1905- 1986)

ישראל כהן היה סופר, מסאי, מבקר ספרות, מתרגם, ערך את השבועון "הפועל הצעיר" (1948- 1970). יליד מזרח גליציה; חבר ועד הלשון העברית ויו"ר אגודת הסופרים. חתן פרס ברנר ופרס ביאליק לספרות יפה. נודע בשמות העט "אלשי"ך", "י. בן-יצחק", "י. כ. מעיין", "קורא" ו"מגיב".