חיפוש

המבואות למאמרי הדים, דבר וכתובים מבוססים על הספר "מסות ומאמרים, העשור הראשון 1922- 1933" בעריכת חגית הלפרין וגליה שגיב, ספרית פועלים, הקיבוץ המאוחד ומרכז קיפ, 1911.

כְּעֵיר אַנְפּין

זעיר אנפין+ כעור. תרגומו של שלונסקי ל"קריקטורה"

חידודי לשון נוספים...

ליובל ביאליק

הדים, כרך א, חוברת ו, שבט תרפ"ג, עמ' 8–9, חתום: א. שלונסקי

 

רשימה זו נדפסה בחוברת הדים, שהוקדשה ליובל החמישים של ביאליק: שלונסקי בן העשרים ושלוש בחר לכתוב ביקורת חריפה על "המשורר הלאומי" דווקא ביום חגו. רשימה זו הקדימה את "פולמוס המשמרות", שהתגלע בין הסופרים המודרניסטים, שהתרכזו סביב כתב העת כתובים, לבין סופרי דור התחייה. הרשימה כתובה בסגנון אניגמטי-מעורפל, ומתארת קטעי הווי של "גדוד העבודה" בשילוב שורות וצירופי לשון רבים משירי ביאליק. שלונסקי רמז ברשימה לכך, שלדעתו רחוק ביאליק מרחק רב מההוויה החלוצית של העלייה השלישית. ביקורתו כוונה בעיקר כנגד השירים הלאומיים של ביאליק "תחזקנה" ("ברכת עם") ו"אכן חציר העם". לשירים הליריים של ביאליק, "צנח לו זלזל" ו"היה אם תמצאו", חלק שלונסקי שבחים, ועם זאת רמז, שאפילו השירים הליריים המשובחים של ביאליק שייכים ל"שם", לאירופה, ולא ל"כאן", לארץ ישראל.

לשכב באוהל ולמשש יריעותיו: "היחדר הגשם?" ולשוב ולקרוא בספר מודרני שבמודרניים תחת שמיכת-שרד גסה ואפורה או לילל: "בלדי! בלדי!" [אדמתי! אדמתי!] ולחשוב: "צנח לו זלזל על גדר – וינום",1 ולחשוב: שם, הרחק באירופה – שלכת.

בכרי הטרפים המזהיבים מרשרשות רגלי ויקטוריה.2 ויקטוריה פותה, אווילה, ויקטוריה קולפת תפוחי אדמה.

אח, בלדי! בלדי!

ולהתכרבל בשמיכה מעל לראש כבוש בברכיים:

קר, חברה, קר!

והן בספרים למדתי כי בא"י חם, תמיד חם. שקר דיברו הספרים!

ובנשפים הציוניים דקלמו: "תחזקנה ידי..." "אכן חציר העם..."

יחי משוררנו הלאומי!

אך מעבר לכל הפרצופים והקולות אי-מי התייפח:

"הכניסיני תחת כנפך".

אי-מי התוודה: "והיה כי תמצאו מגילת לבבי..."

ולעצום עיניים ולראות:

מתחת אפרורית שמיכות השרד הנה ייסחבו את המגילות אל תחת לגג הפחים אשר ל"מטבח" ורגלים דשות, בוססות מתחוללות:

"דיא מאמע קאכט ווארעניקעס – און איך בין פליישיג"3

"הוי מופים וחופים

הכו בתופים!4

ולהתמודד בעצלתיים עם הקשות ה"גלגל":5 לעבודה! לעבודה! ולהתכרבל, ולהתקפד: עוד מעט, רק עוד מעט... ויקטוריה! ויקטוריה!

ולצאת:

הגשם, כנראה חדל זה כבר, בטבור השדה הגשומה עומד סוס מתייחד, נושם במלא נחיריו המתרחבות.

ולהרגיש: משוררים גונחים: סתיו, וסוסים צוהלים: אביב!

ולהרגיש: "יהי חלקי עמכם!"

נספח: השיר "וִיקְטוֹרְיָה"6

 ... בְּבֹקֶר סְתָו לִשְכַּב בָּאֹהֶל הַנּוּגֶה שָׁם
וּבְיָד רוֹגֶזֶת לְמַשֵּׁשׁ יְרִיעוֹתָיו.
לַחְשׁוֹב:
אִם עוֹד שָׁעָה לֹא יִפָּסֵק הַגֶּשֶׁם,
לֹא נַעֲבוֹד הַיֹּום.
וּלְהֵאָנֵחַ:
סְתָו.

בַּסֵּפֶר לְעַיֵּן.
וְדַוְקָא – שֶׁל קְנוּט הַמְסוּן.
וִיקְטוֹרְיָה!
כְּמוֹ שָׁם.
כִּלְשֶׁעָבַר.
וּבַמִּטָּה מִמּוּל – זֶה שֶׁקְּרָאנוּהוּ: גַּם-זוּ.
פּוֹזֵם אֶל חֹד הָאֹהֶל:
"אֵין דָּבָר". 

מֵעֵבֶר לַיְרִיעוֹת – קוֹל רֶגֶל מְשָֹרֶכֶת.
זוּג מַגָּפַיִם.
דֶּלֶף.
דְּמוּת אִשָּׁה.
לַחְשׁוֹב:
בַּכְּרָךְ ההוא הִזְהִיבָה הַשַּׁלֶּכֶת,
וּפַעֲמֵי כַּלָּה הִרְנִינוּ בְּאִוְשָׁה.

עַכְשָׁו עַל גַּג פַּחִים נִקּוּשׁ טִפּוֹת הַדֶּלֶף,
וְאַתְּ בְּתוֹךְ הַצְּרִיף – דּוֹמָה וְלֹא דוֹמָה.
וִיקְטוֹרְיָה בַּסְּתָו!
הַיּוֹם בְּפַעַם אֶלֶף
יָדֵךְ קוֹלֶפֶת תַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה. 

אַתְּ מִתְפַּלֶלֶת שָׁם.
וְהַסַּגְרִיר בְּזַעַם
יִטְרוֹף אֶת תְּפִלּוֹתַיִךְ וִיהֻמֵּן.
"יְהִי רָצוֹן שֶׁהַתַּבְשִׁיל הַפַּעַם
יִטְעַם לַחֵךְ".
אֲנִי עוֹנֶה:
– אָמֵן.

כִּי בְּאַחַת תַּכֶּה עַל הַגַּלְגַּל מַקֶּבֶת,
וּבְמִשְׁעוֹלִים דְּלוּפִים נִנְהַר אֶל הַמִּטְבָּח.
אֲנִי יָרֵא מְאֹד, פֶּן יְסַדְּרוּ רַכֶּבֶת,
וְאַתְּ תִּבְכִּי מְאֹד, כִּי הַמָּרָק נֶחְרָךְ.

1 רשימה זו רומזת לאחדים משירי ח. נ. ביאליק, ביניהם: "צנח לו זלזל", "תחזקנה", "אכן חציר העם" "הכניסיני", "למנצח על המחולות", "יהי חלקי עמכם", "והיה כי תמצאו".
2 שלונסקי רומז כאן לויקטוריה – הגיבורה הרומנטית בספר ויקטוריה של הסופר הנורבגי קנוט המסון (1859–1952). הספר תורגם לעברית בידי פסח גינצבורג בשנת 1922, והיה פופולרי מאד באותה תקופה. דמותה של ויקטוריה התגלגלה ברשימה זו בדמות "ויקטוריה חדשה", "החלוצה" ו"הארצית", הקולפת תפוחי אדמה במטבח הקבוצה בגדוד העבודה. כ-10 שנים לאחר כתיבת רשימה זו פרסם שלונסקי שיר בשם "ויקטוריה" (טורים, 17.11.1933). דמותה של ויקטוריה בשיר דומה לדמותה ברשימה. נראה שקווים מדמותה של ויקטוריה עוצבו על פי דמותה של לוסיה, רעייתו הראשונה של שלונסקי, ששהתה עמו ב"גדוד העבודה". וראו השיר "ויקטוריה" בנספח להלן.
3 אידיש: "אמא מבשלת כיסני גבינה ואני 'בשרית'" (רמיזה לדיני הכשרות).
4 ציטטה מתוך שירו של ביאליק "למנצח על המחולות".
5 בתקופת העלייה השלישית נהוג היה להקיש על טבעת מתכת ("גלגל") וכך להעיר את האנשים לעבודה, או לזמן אותם לארוחות, לשיחות ולמופעי תרבות. שלונסקי קרא לספרו השלישי שיצא בשנת תרפ"ז בגלגל.
6 השיר התפרסם לראשונה בטורים (כרך א, גיליון יז, 17.11.1933) וכונס לראשונה בשירי המפולת והפיוס (הוצאת "יחדיו", תרצ"ח, עמ' 93–94).