אודותיו

קראו בפרק

יצירתו

קראו בפרק

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם -
יֵשׁ חֶסֶד הַצְּמִיחָה, הַמַּקְשִׁיבָה אַךְ פְּנִימָה,
כִּי הַמַּקְשִׁיב לַכֹּל אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלוּם,
רַק הַמַּחְרִישׁ הֲמֻלּוֹתָיו לִשְׁמֹעַ הַדְּמָמָה
שׁוֹמֵעַ אֶת הַכֹּל וְאֶת כֻּלָּם.
מתוך השיר "כתלי ביתי"

אברהם שלונסקי

(1973-1900)

סיפור חייו של אברהם שלונסקי מעורר השתאות: מנעוריו הרגיש כי נועד לגדולות ורצה לשנות את פני השירה העברית. הוא התמודד עם שירת ביאליק וביקש ליצור נוסח חדש משלו. את דרכו פילס בעזרת מאבקים שניהל במרץ בלתי נדלה: הוא הקים חבורות ספרותיות וערך כתבי-עת שתפקידם היה להוביל לשינוי עמוק ולמהפכה תרבותית. אישיותו הסוערת, כושר מנהיגותו, יכולת הארגון שלו בצד שנינותו וחוש ההומור שניחן בו, תרמו אף הם להצלחת מאבקו. שלונסקי ביקש לכתוב שירה גבוהה, השואפת למרומים. הוא מיעט לכתוב שירים שהיו יכולים להקנות לו פופולריות, וכתב שירה הגותית הבוחנת את יסודות הכאב והצער בעולם. את חוש ההומור והצד הקליל שבו שיקע במשחקי המילים שיצר, בפזמונים, ביצירותיו לילדים, בפתגמים ובפרסומות שכתב כדי לממן את כתבי העת שערך. האמנות בכלל והשירה בפרט היו בשבילו עולם ומלואו. שלונסקי היה איש רוח בכל הווייתו, "סופר בן כ"ד שעות", כפי שנהג לומר: משורר בשבתו בביתו ובלכתו בדרך ובשכבו ובקומו. בשירתו חיפש את הקול המסוגנן, שעבר את כור ההיתוך של היוצר, ויצא לאוויר העולם כשיר המרוחק מהחוויה הראשונית ומסותת מבחינת המבנה, המשקל והחריזה.

שלונסקי היה המרדן הגדול והבנאי הגדול של הספרות העברית. על שמו נקראת שירת בני דורו "דור שלונסקי-אלתרמן". הוא היה משורר רב-פעלים, חלוץ העלייה השלישית, מחדש ומרענן הלשון העברית, ומי שהכניס את ההברה הספרדית לשירה. מתרגם חשוב, שתרם ליציקת דפוסיו של התיאטרון הארצישראלי. משורר שהיה מעורה בחיים התרבותיים והציבוריים בארץ ונטל חלק פעיל במאבקים לשינוי פני החברה. הוא היה בין יוזמי הקמתה של הוצאת "ספרית פועלים" (1939), ממייסדי "צוותא" – המרכז לתרבות מתקדמת (1946), מפעיליה החשובים של מפלגת השמאל מפ"ם וחבר ב"תנועת השלום".

אחדים מסופרי דור תש"ח, שיצקו מים על ידיו, מרדו ב"מאסטרו", כפי שכינו אותו, אולם הן חסידיו והן מתנגדיו של שלונסקי לא יכלו להתכחש להשפעתו העצומה. אלתרמן אמר עליו: "מצד גודלה וברכת השפעתה של התרומה שתרם שלונסקי לספרות ישראל לא ישווה אליו איש מבין היוצרים שקמו לספרות זו מאז עבור מרכזה מן הגולה לארץ-ישראל. גם הכישוף שחולל מגעו בלשון העברית החדשה [...] אינו רק עניין של לשון גרידא [...]. תחיית העברית חייבת לו חוב שאין לשערו כלל. הוא שיווה לה חושים שלא היו לה, כלי תפיסה שלא ידעה, יצרים שלא שיערה".

פרופ' חגית הלפרין


מעל כל במה

פרופ' זיוה שמיר

קראו מאמר
מספר צפיות (6859)

חולות כשנהבים

חיה שחם

קראו מאמר
מספר צפיות (5724)

ארץ כבדה בחזון ותירוש

פרופ' אבנר הולצמן

קראו מאמר
מספר צפיות (6671)

חידת חוּ-אָ-לוּ

פרופ' חגית הלפרין

קראו מאמר
מספר צפיות (5003)