הַזְּרִיחָה גּוֹעָה לִי מֵרֶפֶת־אֵל
וְאֶת פַּרְצוּפָהּ מְשַׁרְבֶּבֶת.
הִנֵּהוּ – צֶלֶם־אֱלֹהִים!
הִנֵּהִי – פָּרָה גוֹעָה וְחוֹלֶבֶת!

עֲדָרִים יָצְאוּ כְּבָר לַגָּיְא.
עֲדָרִים יָצְאוּ כְּבָר אֶל שָׂדָם.
וְאֵלִי רוֹעֶה צֹאנוֹ פֹּה
הִיא צֹאן הָאָדָם.

"רָעַבְתָּ?"
"לֹא!"
"וּמַה תְּבַקֵּשׁ לָךְ?"
"כַּד מַיִם לִי וּצְנִים!
הוֹ אָח
אֱהֵי נָא גְדִי אֶת גְּדָיֵי אֱלֹהִים!"