הדפס עמוד זה

יוֹמָם חוֹפְזוֹת הַהַלְוָיוֹת

יוֹמָם חוֹפְזוֹת הַהַלְוָיוֹת
וְאֵין בּוֹכֶה. כִּי לֹא עֵת.
רַק בַּחֲצוֹת יְתוֹמִים בָּאִים
וּמַסְפִּידִים אֶת הַמֵּת.

רְחוֹבוֹת רֵיקִים. רַק הָרוּחוֹת
רָנִים אַלְמְנוּת בִּילֵל.
הַהַלְוָיוֹת עוֹבְרוֹת שֵׁנִית
לְעֵינֵיהֶם כָּל הַלֵּיל.

כָּךְ עַד בֹּקֶר. וּבַבֹּקֶר
שׁוּב יֵחָפְזוּ לוּטֵי-שְׁחוֹר
עֲטַלֵּפֵי-הָאֲרוֹנוֹת
הַמִּתְמַלְּטִים מִן הָאוֹר.

הִנֵּה אָרוֹן. וַדַּאי תִּינוֹק.
שְׁחוֹחִים הוֹלְכִים אֵם וָאָב.
אוֹר-לֹא-אוֹר בְּצָהֲרֵי-קִרְיָה
כְּמוֹ מֵעַיִן טְרוּטָה זָב.

רַק עִם לַיְלָה אֵצֵא שֵׁנִית
אֶת הָאָרוֹן דּוּמָם שְׂאֵת
וּמֵאַחְרַי מַסְפִּיד יֵלֵךְ
תִּינוֹק יָפֶה אֲשֶׁר מֵת.