הַחֶדֶר פֹּה רָבוּעַ כְּכָל חַדְרֵי מָלוֹן
אַךְ מָאֳרָךְ מְאֹד.
וְצָר.
וְלֹא גָבֹהַּ.
וּבוֹ כָּל-כָּךְ אֶפְשָׁר מוּל אֹפֶל הַחַלּוֹן
בְּפַחַד יַלְדוּתִי לִלְחֹשׁ פִּתְאֹם: אֱלֹהַּ.

בְּמֵצַח חַם אֶל קֹר זְגוּגִית לְהִצָּמֵד
(יֶשְׁנָהּ שָׁעָה כָּזֹאת שֶׁגַּם הָעַיִן אָז שׁוֹמַעַת!)
כְּכֶלֶב בְּחָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֵת
דְּמָמָה זָרָה מוּל לַיְלָה מְשַׁוַּעַת.

אוֹתָה ּ שָׁעָה נִפְעֶמֶת מֵיתָרִית
גַּבְהוּת מְרֻבָּעָה מִנֶּגֶד מִשְׁתַּרְבֶּבֶת
וּמוּל עֵינַי הַקַּשּׁוּבוֹת צוֹמַחַת עִיר נָכְרִית
כְּלַיְלָה מֵאֶשְׁנָב שֶׁל תָּא-רַכֶּבֶת.