א
אדם הוא היצור היחיד שיש לו סבא
אדם זה ישר והגון הוא, תוכו כברו: נראה כשוטה והוא באמת שוטה
אהבה שיש בה רק מין, היא כמו סנדביץ' שיש בו רק לחם
אורח לרגע רואה כל פֶגַע
אורח שאינו מוזמן רשע מהמן – תרגום של הפתגם הרוסי: "אורח לא קרוא גרוע מטטרי". טטרי במשמעות: פרא ברברי. (שלונסקי, פרקי יומן, אהרוני, "דגש קל"). הפתגם קיים גם באנגלית ובגרמנית (ישראל כהן, "זה לעומת זה", עמ' 112).
אותה הגברת בשינוי האדרת – על פי פתגם יידי "אותה ה'יאנטע' לבושה אחרת" (אהרוני, "דגש קל").
אחרון אחרון צוחק – על פי "אחרון אחרון חביב" (רש"י, בראשית לג, ב, אהרוני, "דגש קל").
אין דבר העומד בפני הלצון – על פי "אין דבר העומד בפני הרצון".
אין לך טרחנות קשה מזו שכוונותיה רצויות (ארכיון שלונסקי).
אין המשורר אומר את עצמו עד תום גם מפני קוצר-ידו, גם מפני אורך-רוחו (ארכיון שלונסקי).
אין שכל בלא סכל – (ארכיון שלונסקי) לרעיון שגם בחכם יש מן הכסיל יצר שלונסקי וריאציות אחדות:
- אין חכם שלא יִטפַּש
- חכם כי יִטפַּש
- אין חכם שאין בו שטות
- אין פיקח שאין בו שטות
- במקום שם החכמה שם גם השטות
- חכם בסכלותו אובד
- חכם בסכלותו יפול
- איוולתם של חכמים
- גם לחכם איוולת
- אוי לחכם מסכלותו
- חכמים היזהרו בטיפשותכם – על פי: "חכמים היזהרו בדבריכם" אבות, א', י"א.
- יצאה חכמתו בסכלותו – פתגם דומה קיים בבבא מציעא צ"ו (ארמית): לְפוּם חוּרְפָא שַבָּשְתָא – חריפות יתרה מקלקלת את השורה (ישראל כהן, זה לעומת זה, עמ' 51).
אך בקיצו ייוודע היום. נוסח אחר: אל תתהלל מעוברת כיולדת
אַל תֹאמר הֶאָח בטרם תִצְלַח. נוסח אחר: אל תקדים דיצה לקפיצה – וריאציות של שלונסקי לפתגם: "אל יתהלל חוגר כמפתח", מלכים א', כ'. נוסח נוסף: "אל תקדים תרועה לתשועה" (ישראל כהן, זה לעומת זה, עמ' 51). פתגם דומה קיים ברוסית: "אל תאמר 'יש!' לפני שקפצת"; באנגלית: אל תספור את האפרוחים לפני שהם בוקעים, בצרפתית: אל תמכור את עור הדב לפני שצדת אותו (בלנק, "חידות על פתגמים", עמ' 96).
אל תפתח פה לסרטן – על פי: "אל תפתח פה לשטן". אמרת כנף זו של שלונסקי אומצה בזמנו על ידי האגודה למלחמה בסרטן.
אם האסור – מותר, המותר מיותר
אם מישהו אומר לך ללכת לעזאזל אל תתרגז. לכל היותר אתה יכול לא ללכת...
אם תצרפו למניין האנשים שאני אוהב את מניין האנשים שאני שונא, תמצאו את מניין האנשים שאני מכבד.
אסוננו הוא האפשרות: לכתוב רעיונות קטנים בכישרון גדול ורעיונות גדולים בכישרון קטן (שלונסקי, פרקי יומן).
האמנות קשורה בזמן, שהוא אחד בכל חליפותיו .
ארוס עם כוח גברא – זה כוח עצום. ארוס בלי האתוס - זה ניאוף.
ב
בא לברך- וסַפָק על יָרֵך
באחת ידו פורט על נבל ואחת עושה מעשי עול
באין שר ואדון, יפרע עבד ויתגלע מדון
הבגרות היא הצורה השמחה ביותר של העצבות האנושית
בהמה נודעת לפי המרדעת
בחריפות ולא בחרפות
בחשכת הלֵיל גם לאה כרחל
בטן ריקנית אינה בדקנית
ביקש רְקיק וקיבל רְקיקה
במים חרישים שדים מחרישים
בריא וחולה -בריא עדיף [על משקל הנאמר ב"בבא קמא" קי"ח "ברי ושמא ברי עדיף"]
ג
הגלות היא המקום היחיד בעולם שבמשך 2000 שנה לא רצחנו אדם... כי לא יכולנו
גמדים העושים כענקים מבעירים קש ואומרים: ברקים.
גמדים העושים כענקים יורקים רוק ואומרים: ים גדול.
ד
מעשיו מעשי קין ודבריו דברי הבל
הדור של עכשיו הוא תמיד דור - שווא [על משקל הצרוף בתהילים כ"ד: 6 "זה דור דורשיו". גם בראש גליון כתובים שנשא את דגל המלחמה בדור התחייה, השתמש שלונסקי בצרוף זה וכתב בראש הגליון: "דור דור ודורשיו - דור דור ודורסיו".
דורי היה דור שכיחידים הסתפקו במועט, וככלל היו תופסי-מרובה (דברי שלונסקי על חלוצי העלייה השלישית).
די לחכימא בלגימא ולשטיא בתרגימא
ה
הָאֵט ולא תתחרט
המותר לאלים אסור לאווילים
הפה המלבה הוא הפה המכבה
הקדים פה לעין - עפ"י הקדים קנה לושט. שאמר בפיו מה שלא ראה בעיניו.
הַרְבֵה לִשאול - ולא תגיע עד לַשאול.
המשוררים הם האלפיניסטים של הרוח (חיים גורי, עם השירה והזמן, עמ' 29).
הריש הוא ביש, אך לא מביש
ח
חברי אגודת הסופרים - רבים מהם חברותם היא יסוד לספרותיותם יותר משספרותיותם היא יסוד לחברותם באגודה.
וריאציות לרעיון שגם בחכם יש מן הכסיל:
- אין חכם שלא יטפש
- חכם כי יטפש
- אין חכם שאין בו שטות
- אין פקח שאין בו שטות
- אין שכל בלא סכל
- דין חכם כדין שוטה
- לא תועיל חכמת הכסיל
- אין חכם שאיננו תם
- במקום שם החכמה שם ההשטות
- חכם בסכלותו אובד
- חכם בסכלותו יפול
- סוף חכם ל . .
- איוולתם של חכמים
- לא לעולם שכל
- גם לחכם איוולת
- אוי לחכם מסכלותו
- חכמים היזהרו בטיפשותכם
- יצאה חכמתו בסכלותו
חרות היצירה, ככל חרות, היא גם קבלת עול, אלא שהעול הוא של היוצר עצמו, ולא של זולתו
י
יש אשר החרוזים לשיר - כמכונת עלייה לנשר: שבור-כנף זקוק לה, עזוז-אבר - מואס בה
ישמעו אזניך מה שפי מדבר
יש כובד-פה שהוא מחלה, ויש גמגום של עתיר-נכסים הנכנע לענווה
יש משוררים האומרים "אנחנו" אבל זה תמיד "אני, אני, אני!" ולעומתם: האומרים "אני" ואתה שומע: "אנחנו!"
יש הצורחים למראה עכבר, אבל מתחייכים למראה זאב.
כ
כדרך אדם בדלעת דרך גבר בעלמה, ואין להסתפק בראייה בעלמא
כי בהתקוטט נכבדים, אין עמך נפסדים
כל מעש שלו - מאס
כשהבטן ריקה - הנפש שוקקה, כשהבטן מלאה - הנפש יגעה
ל
לא כל אדם זוכה להיות בלתי מובן
לא כל זיו זהב, לא כל כתם פז
לא מדיבור עיבור
לא תועיל חכמת הכסיל
למראה שולחן ערוך איני אומר ארור תחת ברוך.
לא תמיד יש לדרוש את הדברים לגנאי אם אחרים לא הבינום
לנפש רעבה כל מררה ערבה
לשמים אין עולים בטילים אלא בתהילים (נאמר בעת ששרו שיר הלל לכוחם של הטילים)
מ
מאורע היסטורי אינו מת אלא מוליד
המבקרים הספרותיים הם גניקולוגים, סריסים, היודעים איך אחרים צריכים ללדת, אך ללדת בעצמם - אינם יודעים.
מדיבור לא בא עיבור
מהו צמחוני? חס על החי וחי על החסה
מהי סיגרה? מקל שבצדו האחד אש ובשני - טפש
מיהו מוליד? בורא יש מזין (עפ"י בורא יש מאין).
מיהו צייר? בורא יש מעין.
המוסר השמרני אמר: לא כל מה שאפשר מותר. הסוציאליזם המהפכני אומר (כמובן, בחזונו, לכשיתגשם): - כל מה שמותר - אפשר!
המורם מהם כיוצא בהם ("כדור כן מנהיגו")
המרד האמיתי הוא הירושה הלגיטימית של העבר
נ
נבואה היא תופעה חד-פעמית, חיוג ישיר אל האלוהים - לנו כיום חיוג עקיף (והשווה לשיר: "חיוג ישיר" מתוך ספר הסולמות).
נעורים אינם מחלה כרונית... הם חולפים
הנוסע לאיטו מגיע בעתו
ס
סוסיא דמגן מגן שויא. מעשה בחבורה, שדיברו בעניין הפתגם הגרמני (שכבר טרח בתרגומו העברי מ. י. ברדיצ'בסקי) ועניינו: הסוס הניתן במתנה אין בודקים בשיניו. אמר שלונסקי סוסיא דמגן מגן שויא (והוא על דרך מאמרם: אסיא [=רופא] דמגן [=בחנם] מגן שויה [=שווה (סדן, קערת אגוזים, מס' 532).
סוסי חינם אין בודקים בשינם
ע
עומק זה גובה למטה כשם שגובה הוא עומק למעלה. ככל שאתה מעמיק יותר, אתה פחות מובן ופחות מבין את הזולת.
עט לכל חפץ - עפ"י עת לכל חפץ. מעשה בחבורה, שדיברו על סוג הסופרים, שכל עניין כתיבה וכל דרך כתיבה, שהם נתבעים לה, הם נענים. אמר מי שאמר: וראוי שיהא להם כינוי בלשוננו. אמר שלונסקי: הוא כבר קבוע ועומד מאז קהלת: עט לכל חפץ (סדן,קערת אגוזים).
על טעם וריח אין להתווכח
העני במזומנים עשיר בבנים
העצבות היא אבן החן של חיי האדם
פ
פלוני דבק בפלונית לא מתוך שהוא צייר והיא סופרת אלא מפני שלו יש מכחול ולה שפופרת
פתח בלשון מרוטה וסיים בלחי מרוטה
פתח בקידוש וסיים בקדיש
פתח בחצי - פה וסיים בחציפה
ש
השגיאות הן אבן החן של השפה , נאר מ'דארף זיך נישט צו פיל חנלען (אך אין להתחנחן יתר - על המידה) (מפי יעקב רותם).
שוטה כי יזרוק אבן לבור לא ימשוה כל חכמי – הדור.
השותה יין רואה אלוהים עין – בעין.
שירה היא חיים - היא פגישה גדולה בין רצון החיים והכרח המוות.
שירים אינם מה שאדם רוצה לומר ואינו יכול, אלא מה שהוא יכול לומר ואינו רוצה