הַזְּמָן גָּדוֹל מֵהֶם
כְּעֵץ שֶׁצַּמַּרְתּוֹ גְבוֹהָה מִן הֶעָפָר
וְכָל כּוֹכָב נָפִיל
נוֹחֵת מֵהֶם וָהָלְאָה.

הַזְּמָן רָחוֹק מֵהֶם
כְּעֵץ שֶׁשָּׁרָשָׁיו שׁוֹתְקִים מִלְּהֵחָשֵׂף
וְהֵם אוֹמְרִים: הַמָּוֶת
הוּא שַׁלֶּכֶת.

אֵין דָּגָה לְנַחֲלֵיהֶם
לְמֵימֵיהֶם אֵין בָּבוּאָה
וְהַנִּשְׁקָפִים מֵאֲרֻבּוֹת הַמָּרוֹם
לֹא יַכִּירוּ בָּם אֶת צַלְמָם-וּדְמוּתָם.

עַל כֵּן
כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה בַּחֲלוֹמִי
יָם מִתְפַּרְקֵד וְאֵינוֹ מַגִּיעַ עַד אֹפֶק
עָרִים מְטַפְּסוֹת בְּסֻלָּם מִתְרוֹעֵעַ
וְשָׁמַיִם הוֹלְכִים עַל גָּחוֹן –
וּמִצְטַעֵק:
"אָבִי! אָבִי!" –
אֵין אִישׁ יוֹרֵד לְסוֹף הַצְּעָקָה.

וְאָז הֵם נוֹעֲרִים אוֹתִי מִשְּׁנָתִי
וַאֲנִי אוֹמֵר:
הַזְּמָן גָּדוֹל מֵאִתָּנוּ
הַזְּמָן רָחוֹק מֵאִתָּנוּ
רְאוּ יוֹנֵינוּ שֶׁמִּדַּפְּקוֹת עַל אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם –
וְאֵין פּוֹתֵחַ.
כָּל יוֹנֵינוּ כָּל יוֹנֵינוּ –
וְאֵין פּוֹתֵחַ.