חיפוש

המבואות למאמרי הדים, דבר וכתובים מבוססים על הספר "מסות ומאמרים, העשור הראשון 1922- 1933" בעריכת חגית הלפרין וגליה שגיב, ספרית פועלים, הקיבוץ המאוחד ומרכז קיפ, 1911.

הספר "לא תרצח" הוא פרסום מחודש של חוברת בשם זה מאת המשורר אברהם שלונסקי, שהופיעה בשנת 1933,
ומשקפת את עמדתו האנטי-מלחמתית בתקופה שבין שתי מלחמות עולם. עריכה ודברי מבוא מאת חגית הלפרין, הוצאת בלימה.

פרשנותו לגבי מהות בית הקפה "אררט", שבתל-אביב הקטנה, בה ישבו סופרים שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסם : זהו נוטריקון של אני רוצה רק טה...


אנקדוטות נוספות...

סתיו

הדים (הקובץ), כרך ב, ניסן תרפ"ג, עמ' 188–189, חתום: א. ש.

 

רשימה זו היא רשימת מפתח להבנת השקפת העולם של שלונסקי והפואטיקה שלו באותן שנים. הרשימה כתובה באופן ציורי-סמלי, מושתתת על רמיזות רבות לספרות הרוסית (ובעיקר ל"וידויו של חוליגן" מאת סרגיי יסנין ול"סקיתים" מאת אלכסנדר בלוק), ובולטים בה פרטי ריאליה והווי מן המהפכה הרוסית. הרשימה כתובה בנימה של התרסה בנוסח המניפסטים המודרניסטיים של ראשית המאה העשרים.

מסביב: ביצה. בִּצה. תמיד הכל, בכל.

היום – גשם. מחר – דמעות. דם. עמים. ארצות.

והמהפכה – סתיו. עונת גשמים ויתדות-דרכים1 מרובים. הלבבות הטופפים בורחים אל טרקלינים נועלים סנדלי משי וחיים על טפיטאות. גשם מטופף על זגוגיות – אין דבר! התריסים מוגפים יפה.

ויש גם כאלה:

כן... אבל... בכ"ז... צריך לשמור על הבריאות. אפשר להצטנן.

הללו, נועלים ערדליים. הללו לוחצים יד בכסיות. אך האוהבים את החיים – את ביצתה לא יעזבו ואותה יבוססו יחפים.

וכשאני חושב: עונת הסתיו הרי תחלוף. המהפכה – רק מעבר. הדרינג' [ניקוז] של הסוציאליסמוס ייבש את כל הביות, ובטפיטאות טרקלין ירפד את החיים, - ברור לי:

הלבבות הטופפים יפתחו אז את התריסים לרווחה:

נו – גשם לא יהיה עוד!

וגם הללו – הזהירים – יחלצו את ערדליהם:

ברוך השם! את הביצה עברתי בשלום. כל כך חששתי לריומטיזמוס [שגרון].

ורק הרגליים היחפות תתלבטנה מבוישות ובלי חמדה על גבי האדמה שקרשה והעיניים תבקשנה: מתי תראה כבר על פני השמים הבהירים תמיד-תמיד העננה הראשונה? מתי יעבור הקיץ?

אחא! איני מאמין בכלום! איני יודע כלום! אני רוצה סתיו. אני רוצה דלף. שלוליות. וברגליים יחפות לבוסס – את החיים.

1 הכוונה לגושי בוץ שיָבְשׁוּ לאחר הגשמים והפריעו לתנועה בדרכים (על פי ירושלמי, ברכות, ה, ד).