שירים, ד. פוגל
הדים, כרך ב, חוברת י, אב תרפ"ג, עמ' 66–67, חתום: א. ש.
רשימתו של שלונסקי עוסקת בספר שיריו הראשון של המשורר דוד פוגל (1891–1944) לפני השער האפל (הוצאת "מחר", וינה, 1923). הרשימה עוררה במשך השנים חילוקי דעות בין חוקרים ומבקרים בשאלת יחסו של שלונסקי לביכורי שירתו של פוגל: האם נכתבה מתוך הזדהות עם פוגל (כפי שגרסו א. ב. יפה, עוזי שביט ואחרים) או דווקא בנימה אירונית כלפיה (כדעתם של דן פגיס, נתן זך, אברהם הגורני- גרין1) שלונסקי עצמו העיד במכתב לדן פגיס, כי התכוון לביקורת חיובית על ספרו של פוגל: "בתוך הבדידות של מבקשי השוני והחידוש בימים ההם בספרותנו התעוררתי לכתוב על פוגל, כדי לברך ברכת 'ברוך הבא' למחנה המעטים",2 אולם פגיס לא השתכנע והוסיף לדבוק בדעתו, כי רשימתו של שלונסקי היא אירונית.
עיון ברשימותיו וביצירותיו של שלונסקי מאותה תקופה מחזק את דברי שלונסקי עצמו ואת טענתם של החוקרים שראו ברשימה זו רשימת שבח. שלונסקי הבליט ברשימה את הסממנים האקספרסיוניסטיים שקסמו לו אצל פוגל, כמו השימוש המועצם בצבע שחור (כפי ששלונסקי עצמו עשה בספרו דוי, 1924), ושייך את פוגל לחבורה המצומצמת של סופרי המודרנה, הכותבים ברוח הזמן. הרשימה על פוגל נועדה בראש ובראשונה למשוררים בני חבורתו של שלונסקי, והוא היה בטוח שהללו יבינו את רמזיו ואת השבח לשירת פוגל הטמונים ברשימתו החידתית והאניגמטית.
עיון ברשימותיו וביצירותיו של שלונסקי מאותה תקופה מחזק את דברי שלונסקי עצמו ואת טענתם של החוקרים שראו ברשימה זו רשימת שבח. שלונסקי הבליט ברשימה את הסממנים האקספרסיוניסטיים שקסמו לו אצל פוגל, כמו השימוש המועצם בצבע שחור (כפי ששלונסקי עצמו עשה בספרו דוי, 1924), ושייך את פוגל לחבורה המצומצמת של סופרי המודרנה, הכותבים ברוח הזמן. הרשימה על פוגל נועדה בראש ובראשונה למשוררים בני חבורתו של שלונסקי, והוא היה בטוח שהללו יבינו את רמזיו ואת השבח לשירת פוגל הטמונים ברשימתו החידתית והאניגמטית.
בָּרוֹ: כריכה שחורה. ותוכו "ארונות שחורים", "ציפורים שחורות", "הספינה השחורה", עוגב-הליל השחור", "יין אפל", "כתם אפל", "יער אפל" ולילה, לילה-לילה.
גם לאבא "מעיל שחור" ו"זקנו שחור".
הה, אבא! אבא! "ככוכב בודד יִדַּד עתה אבא נוגה שם בין הריו",3 וכולנו הן כולנו תועים אנו עצומי-עיניים ושחוחים על שבילי סתיו מרופדים שלכת, איש לעברו, איש לעברו.
אך פעם הן ניפגש, כולנו ניפגש. "כל השבילים הולכים אל הערב",4 והערב קרוב-קרוב, והנה גם הליל.
עוד מעט! רק עוד מעט!
אך מי אשר לא יחוש על פניו "רפרוף דגלים שחורים מפרפרים ברוח"5 – אל יפתח את הספר.
בעיניים הפתוחות לרווחה יש פיקחות יותר מדי.6
רק המגששים שאצבעותיהם ארוכות ודקות-דקות, ינהו אחריו וימושוהו – את "השער האפל".
1 וראו: יפה, 1966, עמ' 30; עוזי שביט, "בין שלונסקי לפוגל", הספרות, כרך ד, חוברת 2, אפריל 1973, עמ' 252–257; הגורני-גרין, "בין שלונסקי לדוד פוגל", על המשמר, 15.6.1973; תגובתו של הגורני-גרין על מאמרו של עוזי שביט, "בין שלונסקי לבין בני דורו: הערות", הספרות, כרך 17, ספטמבר,1974, עמ' 142–143
2 המכתב מצוטט במבוא של דן פגיס לשירי דוד פוגל, כל השירים, הקיבוץ המאוחד, תשל"ב, עמ' 37.
3 ציטטה מתוך שירו של פוגל "אצלי הנך ישן, ילדי [...]", לפני השער האפל (הוצאת "מחר", וינה, 1923).
4 ציטטה מתוך שירו של פוגל "נפתלים הדרכים ורבים" (שם) – בשירו של פוגל נכתב: "כל הדרכים הולכים אל הערב".
5 שירו של פוגל, שאליו רומז שלונסקי, נפתח במלים "דגלים שחורים מפרפרים ברוח [...]", וראו שם.
6 החוקרים, שראו ברשימה זו רשימה שגילויה שבח וכיסויה ביקורת על שירת פוגל נאחזו בעיקר במשפט זה, אךכוונתו של שלונסקי הייתה לשבח את פוגל: והציור הלשוני של "עצימת העיניים" משמעו תפיסה אמיתית ובלתי אמצעית של המציאות, בעוד שעיניים פקוחות לרווחה ופִקחות סימלו עבור שלונסקי משמעות שלילית דווקא.
