אודות שירי
חו-אַ-לוּ, חו-אַ-לו! היקרה לי מכל!
... אז קרה בדיוק מה שדימיינתי לעצמי: אני נוסע הביתה מ"ספריית-פועלים" וכל הדרך אני חושב ומחשב ומנסה לפתור את החידה: יש? אין? הגיע? לא הגיע? - כמו נערה מאוהבת שתולשת עלה אחר עלה מפרח, "אוהב?" " לא אוהב?" ואני חושב לעצמי, כמובן, על מכתב ממך. וכן!! מכתבך הגיע. נקי, רוטט כמו מעין – אמנם הוא חם מגעגועים, ו"גייזרי" – ממש חמסיני, נוסח גורדון 50, - אולם הוא כל -כך צלול, כל-כך חכם ומלא-חן, כל כך חוּ-אַ-לוּ-אִי. חכמה שלי, חוכמתך היא "איילתית", כמו פנים חכמים עם גומות חן של נעורים שאינם בני-חלופיים (יש בכלל מלה כזאת?) מצועפים בבד דק-דק בין-השמשותי, של עצבות (את יודעת הרי שאני אוהב צעיף אנושי-דומע של עצבות מחרישה). הרי זוהי מלה נרדפת לחוכמה אמיתית. לא "קלוגשאפֿט של הראש, לא פקחות, אלא חוכמת-הלב, שבלעדיה מתה השירה, וכלל לא היתה נולדת. אבל חוכמה בשירה היא גם מסוכנת מפני שהיא דורשת צניעות, ענווה, חוש של דיסטאנס, של פרופורציה, של "משחק גומלין" בין לדבר ולשתוק (שוב!) להגיד ולא להגיד עד תום, להגיד ולא לחזור חזרה מיותרת (וגם לא לשתוק יותר מדי) כלומר - צריך להישמר מפניה כמו מאש – אבל איך ניתן לתאר שירה ללא אש?
האינך רואה, יקרה שלי, אהובה שלי, שאני מדבר ומדבר ומדבר... זה נובע מתוך רעב! אני פשוט הורעבתי לחוּ-א-לוּ, לקרבתה, ל"פָּנים-אֶל-פָּנים" שלנו, לאמיתיות המתלהבת שלה. לכישרונה החד-פעמי שהוא לה מתנת-אֵל, לומר בנשיקה את אהבתה עד תום. בכתיבה אליך ובקריאת מכתביך אני נושק לך ומנושק על ידך ללא סוף. האינך חשה בכך?
כתבתי לכם (לשלושתכם) הבוקר "בספריית-פועלים", פשוט: עוד הזדמנות, עוד תירוץ לנשק את חוּ-אַ-לו שלי, גם אם באופן לא ליגאלי. אני בטוח שאתם תענו לי בקרוב, ושיגיע מכם (ממך) עוד מכתב קטן (אולי האחרון) לפני נסיעתי, עשֹי את החשבון שמכתב הולך 5-6-7 ימים.
אני מאמין שאביא איתי את המהדורה החדשה של תרגומי ל "שנים-עשר" של בלוק. זה יהיה אלבום עם אילוסטרציות – אילוסטרציות אורגינליות מאת אננקוב**שעבד עליהן בעצמו עם בלוק. אילוסטרציות נפלאות בסגנון של אותן השנים (מייד לאחר המהפכה).ההוצאה היא דו-לשונית: רוסית ועברית . אחת מול השנייה, וזאת מתנה בשבילכם (בשבילך!!!) הייתי באמת רוצה לכתוב את ההקדשה לחוּ-אַ-לו (האם זה אפשרי? האם זה יהיה טקטי? את תחליטי)
אתמול תרגמתי עוד שיר מספר שירייך – "ים מאוהב" - למרות שלא כללת אותו ברשימה. שיר כל-כך חינני! את כל התרגומים – כל החבילה –אקח איתי ונעשה להם יחד הגהה ("קונטרול") אחרונה מאלף עד תו.
אני חייב למהר: ברצוני שהמכתב ייצא אליך בקרוב. לכן אלך מייד לבית הדואר.
אני מחבק אותך, יקרה שלי, בידיים משוגעות מגעגועים, ובשפתיים מנשקות אני מתפלל את "קוד" התפילה שלנו: "מקצה הראש ועד לקצה האצבע."
אני קורא חו-א-לו ! חו-א-לו ! חו-א-לו!
ואני שומע איך את עונה: - אַבּרי! אַבּרי! אַבּרי!
המשוגע שלך לגמרי, אברי
מיידיש: רחל שליטא