חיפוש

על נערה שרצתה להגיש לו פרח "פה רך ברצון אקבל ממך!"
אבל התכוונתי בחית, ניסתה הנערה להסביר, "את החטא אני לוקח על עצמי" השיב שלונסקי.....

אנקדוטות נוספות...

ספר שירה אינו בּוּפֶה!

רונן סוניס
התפרסם לראשונה: "קו המשווה", "הארץ", 16.11.2022

יש משוררים של שורות, יש משוררים של שירים, אבל יש גם משוררים של ספרים. הראשונים פשוט חיים את חייהם וכותבים שיר אחת לכמה ימים (או בין מחסום-כתיבה אחד למשנהו), וכשמצטברים בידם כמה עשרות שירים הם שומטים אותם לתוך ספרם החדש בערבוביה כמעט אקראית, ממש כמו החיים עצמם; ואילו האחרונים רואים בכל ספר שירה שלהם יצירה שלמה, בדומה לרומן או לסימפוניה.

בעולם אידיאלי יתורגם כל ספר שירים בשלמותו ולפי סדר השירים המקורי, כאילו אין בו שירים מוצלחים יותר או פחות, כאילו אין בו אף מלה אקראית. אבל על פי רוב מגישים מתרגמי השירה לקוראיהם מבחרים שלוקטו מכמה וכמה ספרים וסודרו כטוב בעיניהם או בעיני העורכים. דמיינו לעצמכם מתרגם פרוזה שבוחר לתרגם רק את הפרקים השלישי, השמיני והאחרון מתוך רומן כלשהו, ומשרבב ביניהם כמה פרקים מרומן אחר.

בדומה לשפות אחרות, גם בעברית קיימים רק ספרי שירה מעטים שתורגמו בשלמותם, ולכן מפתיע להיווכח שיש ספר שירה אחד שמתורגם לעברית בשלמותו פעם בעשור בממוצע – כוונתי היא כמובן לסונטות שקספיר. אלה הם שמות המתרגמים שהוציאו לאור תרגומים עבריים לכל 154 הסונטות: ש. שלום (1943), אפרים ברוידא (1977, ובמהדורה מתוקנת ב-1993), עמנואל גינזבורג (1985), שמעון זנדבנק (1992), בן-ציון בן-משה (2000), אריה סתיו (2000), אבי הסנר וגַיִל הראבן (2011), זיוה שמיר (2011), יעקב אוסטרובר (2017). מה פשר הבולמוס הלאומי שלנו לסונטות שקספיר? האם עודנו נוקמים בבריטנים על שתרגמו את התנ"ך ועשו בו כבתוך שלהם, כדברי פרץ סמולנסקין בהקדמתו לתרגום העברי הראשון ממחזות שקספיר?

בדרך כלל נהוג להשוות תרגומים לסונטות המפורסמות ביותר של שקספיר: 18, 73 ו-130, ובוודאי אשוב אליהן ביום חג, וכך אוכל לכלול מתרגמות ומתרגמים נוספים. הפעם בחרתי בסונטה חגיגית פחות, כראוי לימים שלאחר בחירות. זוהי גם הסונטה היחידה של שקספיר שתרגם אברהם שלונסקי, שנים רבות לפני שתרגם את "המלך ליר", אבל באותה השיטה עצמה. לצורך איתור התרגומים נעזרתי הפעם באתר האינטרנט המצוין "שקספיר – מימין לשמאל" שעורך דן אלמגור.

Sonnet 66 \ William Shakespeare

Tir'd with all these, for restful death I cry,
As, to behold desert a beggar born,
And needy nothing trimm’d in jollity,
And purest faith unhappily forsworn,
And gilded honour shamefully misplac’d,
And maiden virtue rudely strumpeted,
And right perfection wrongfully disgrac’d,
And strength by limping sway disabled,
And art made tongue-tied by authority,
And folly, doctor-like, controlling skill,
And simple truth miscall’d simplicity,
And captive good attending captain ill:
Tired with all these, from these would I be gone,
Save that, to die, I leave my love alone.

עולם / ויליאם שקספיר

תרגם אברהם שלונסקי
מתוך כתב העת "כתובים", 24,4,29

אֵלֶיךָ, מַר הַמָּוֶת, קָרָאתִי – הַיָגֵעַ!
עָיַפְתִּי רְאוֹת כָּבוֹד מֻשְׁפָּל לַעֲדֵי עַד,
הַצֶּדֶק חֲגוּר שָׂק, הַטֹּהַר – מִתְלַהלֵּהַ,
הָאֹמֶן – מְסֻלָּף, וְהָאֱמֶת – בַּסַּד.
כְּסִילִים לוֹבְשֵׁי גֵּאוּת, הוֹלְכֵי בְּרוּם עֵינַיִם,
בִּינַת הַחֲכָמִים בְּזוּיָה וּמוּחְרָמָה,
מֻכֵּי הַסַּנְוֵרִים בָּזִים מַתַּת שָׁמַיִם,
וְכָל הוֹלְכֵי רָכִיל יָחֹגוּ חַג מִרְמָה.
הָרוּחַ אֵין אוֹנִים מִפְּנֵי מִמְשַׁל הָרֶשַׁע,
וּמֶצַח נְחוּשָׁה לְמַדּוּחֵי הַשָּׁוְא,
הַטּוֹב – אֲסִיר-עוֹלָם בִּידֵי שַׁלִּיט – הַפֶּשַׁע,
יִצְרֵי זָדוֹן, מֶמְשֶׁלֶת הַזָּהָב,
מַרְגוֹעַ אֹשֶׁר כִּי עָיַפְתִּי מִי יִתְנֵנִי
לוּלֵי הַמָּוֶת מֵעָלֶיךָ יַפְרִידֵנִי.

66 / ויליאם שקספיר

תרגם שמעון זנדבנק
מתוך הספר "שקספיר, הסונטות", הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 1992

קָץ בְּכָל אֵלֶּה, לִבִּי צוֹעֵק לָמוּת:
כְּגוֹן כְּלִיל-מַעֲלוֹת נוֹלָד אֶבְיוֹן,
וְאֶפֶס רֵיק לָבוּשׁ בִּגְדֵי מַלְכוּת,
וֶאֱמוּנִים זְנוּחִים לְדֵרָאוֹן,
וּכְבוֹד-זָהָב לְמִי שֶׁלֹּא רָאוּי,
וְזֹךְ בְּתוּלִים לְתַזְנוּנִים הֶפְקֵר,
וּכְלִיל-שְׁלֵמוּת שֶׁלֹּא חָטָא בָּזוּי,
וְכַנְפֵי עֹז קוֹצֵץ מִמְשָׁל חִגֵּר,
וּפִי מַדָּע סוֹתֶמֶת הָרָשׁוּת,
וּכְסִיל לַמְדָן הוּא שֶׁפּוֹסֵק בַּדִּין,
וְתֹם פַּשְׁטוּת מֻכְפָּשׁ כְּפַשְׁטָנוּת,
וְטוֹב שָׁבוּי נִכְנָע לְרַע קָצִין.
קָץ בְּכָל אֵלֶּה, כָּלְתָה נַפְשִׁי לָמוּת –
לוּלֵא רֵעִי שֶׁיִּוָּתֵר גַּלְמוּד.

66 / ויליאם שקספיר

תרגם אפרים ברוידא
מתוך הספר "סונטות שקספיר", שוקן, 1993

בּוֹא מָוֶת שַׁאֲנָן, נַפְשִׁי קָצְרָה
לִרְאוֹת צְדָקָה נוֹלְדָה לִמְנַת אֶבְיוֹן,
וְאֶפֶס דַּל בְּבֶגֶד תִּפְאָרָה,
וְאֹמֶן זַךְ מֻדָּח בְּבִזָּיוֹן,
וּזְהַב כָּבוֹד לַפְּסֹלֶת נַחֲלָה,
וְתֹם הַבְּתוּלִים מֻכְפָּשׁ כִּזְנוּת,
וּכְלִיל שְׁלֵמוּת מָשְׁפֶּלֶת בְּעַוְלָה,
וְעֹז נִגְדָּע בְּיַד מִמְשָׁל חָנוּט,
וְהַשִּׁלְטוֹן סוֹכֵר שִׂפְתֵי חָכְמָה,
וְכֶסֶל מִתְלַמְדֵּן נְגִיד מִקְצוֹעַ,
וְיֹשֶׁר תָּם מֻכְתָּם פְּתַיוּת תְּמִימָה,
וְטוֹב שָׁבוּי בְּיַד שַׁבַּאי שְׁמוֹ רֹעַ.
נַפְשִׁי קָצְרָה, אֵלֵךְ לִי לִנְתִיבִי –
אַךְ כִּי אָמוּת, אֶטֹּשׁ אֶת אֲהוּבִי.

66 / ויליאם שקספיר

תרגמה זיוה שמיר
מתוך הספר "עיני אהובתי, הסונטות של שקספיר", ספרא והקיבוץ המאוחד, 2011

הוֹ, מָוֶת בּוֹא, נִלְאוּ עֵינַי מֵרְאוֹת:
אִישׁ מַעֲלָה לָבוּשׁ בְּלוֹיֵי אֶבְיוֹן!
רֵיק וּפוֹחֵז עֲטוּי בְּמַחְלָצוֹת!
הָאֱמוּנָה תּוּשַׂם לְדֵרָאוֹן!
אֵיכָה יֻתַּן כָּבוֹד לְאִישׁ קָלוֹן!
אֵיכָה תֻּפְקַר לִזְנוּת תֻּמַּת בְּתוּלִים!
אֵיכָה לַתָּם יָרֵעַ הַשִּׁלְטוֹן,
וּמוֹט מוֹשְׁלִים יִהְיֶה לְהִתּוּלִים!
אֵיכָה תִּרְדֶּה שְׂרָרָה בָּאָמָּנוּת!
אֵיכָה סָכָל יָשִׂים עַצְמוֹ מֵבִין!
אֱמֶת פְּשׁוּטָה תּוּצַג כְּפַשְׁטָנוּת,
וְהַשָּׁבוּי יִשְׁפֹּט אֶת הַקָּצִין!
הוֹ, בּוֹאָה מָוֶת, מָה חַיֵּי אֱנוֹשׁ!
אַךְ אִם אָמוּת, הֵן אֶת רֵעִי אֶטֹּשׁ.

66 / ויליאם שקספיר

תרגמו אבי הסנר וגַיִל הראבן
מתוך הספר "ויליאם שייקספיר, הסונטות", כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2011

קַצְתִּי בַּכֹּל, אֲנִי מְשַׁוֵּעַ לָמוּת
לְמַרְאֵה אָצִיל שֶׁנוֹלַד אֶבְיוֹן
וְרֵיקָא מְעֻטָּר כִּכְלִיל שְׁלֵמוּת
וֶאֱמוּנָה טְהוֹרָה שֶׁמֻּפְקֶרֶת לְבִזָּיוֹן
וְכָבוֹד מוּפָז לְאִישׁ לֹא רָאוּי
וְתֹם בְּתוּלִים מְחֻלָּל בְּגַסּוּת
וִיפִי מִדּוֹת נָתוּן לְבִזּוּי
וְכֹחַ נִגְדָּע בִּידֵי הַנָּכוּת
וּמֻשְׂכָּלוֹת נֶאֱלָמוֹת לְפִי צַו הַשִּׁלְטוֹן
וְאֱוִיל מִתְחַזֶּה לְמֻמְחֶה שֶׁשּׁוֹלֵט,
וְהָאֱמֶת הַפְּשׁוּטָה פַּשְׁטָנִית לֶהָמוֹן
וְטוֹב שָׁבוּי בִּידֵי רֹעַ וּמְשָׁרֵת:
קַצְתִּי בַּכֹּל, הָיִיתִי בּוֹרֵחַ לָעַד,
אַךְ מוֹתִי יוֹתִיר אֶת אֲהוּבִי לְבַד.

סונטה 66 / ויליאם שקספיר

תרגמה עופרה עופר אורן, מתוך ספר בכתובים.

כֹּה קַצְתִּי, אֶשְׁתּוֹקֵק לַקֵּץ, כִּי אָז
שׁוּב לֹא אֶרְאֶה אָדָם רָאוּי – נִזְקָק;
אֶת הַנִּקְלֶה – עֲטוּי שְׂמָחוֹת שֶׁל פָּז
וּמִי שֶׁשְּׁבוּעָתוֹ מֵפֵר – חָזָק.
כָּבוֹד וִיקָר שֶׁמֻּגָּשִׁים לַשָּׁוְא,
וְתֹם שֶׁל נַעֲרָה שֶׁמְּחֻלָּל,
אֶת הַצּוֹדֵק – מֻחְלָשׁ, וְאֵיךְ מֻכְתָּב
לְמִי שֶׁטּוֹב לִהְיוֹת אָדָם מֻשְׁפָּל.
כְּשֶׁאָמָּנוּת מֻשְׁתֶּקֶת בְּסַמְכוּת,
וְהַשּׁוֹטֶה הַמִּתְיַמֵּר – שׁוֹלֵט,
וּכְשֶׁאֱמֶת פְּשׁוּטָה הִיא "פַּשְׁטָנוּת",
וְטוֹב כָּפוּף לְרַע שֶׁמִּתְעַלֵּל.
עָיַפְתִּי, אַךְ אֵדַע הֵיטֵב, אִם כָּךְ
אֵלֵךְ, אָמוּת – אֶת אֲהוּבִי אֶזְנַח.

רונן סוניס

רונן סוניס