חיפוש

כתבי יד

על נערה שרצתה להגיש לו פרח "פה רך ברצון אקבל ממך!"
אבל התכוונתי בחית, ניסתה הנערה להסביר, "את החטא אני לוקח על עצמי" השיב שלונסקי.....

אנקדוטות נוספות...

הֶרָה

לַבֹּקֶר
כְּשֹׁךְ הַנַּפְתּוּלִים
רוּחַ טוֹפֶפֶת הִרְצִיעָה בְּחָפְזָה
רְצוּעוֹת-רְצוּעוֹת עַל מֵצַח הַיָּם
כִּקְמָטִים בְּמִצְחוֹ שֶׁל מַצְבִּיא מְטַכֵּס
תַּחְבּוּלוֹת מִלְחָמָה חֲדָשָׁה.

נוֹפֵשׁ הַיָּם.
בְּאַפִּרְיוֹן הַבֹּקֶר
גַּלְגַּל הַחַמָּה כְּכַר מְרַאֲשׁוֹתָיו
וְרוּחוֹת עַל פָּנָיו בִּמְנִיפָה תַשֵּׁבְנָה:
הָהּ מֶלֶךְ בִּגְדוּד!
וּפֹה מַרְגְּלוֹתָיו
שִׁפְעַת קַלְגַּסָּיו עֲיֵפִים יָנוּמוּ
וְיִסְלְדוּ פִּתְאֹם:
כְּמוֹ חָלְמוּ עַל קֶטֶל מֵאֶתְמוֹל.

הֶהָרִים מֵרָחוֹק כְּכַלּוֹת חֲסוּדוֹת
רְעוּלִים הִינוּמָה כְּחַלְחֶלֶת
וְצוֹפִים פְּנֵי יָם.
וְשִׂיחִים בַּמִּדְרוֹן
כְּאֹרְחַת צַלְיָנִים שֶׁיָּשְׁבוּ לָנוּחַ
וְרֹאשָׁם עַל חָזֶה צָנוּחַ.
וְהֵמָּה לֹא יֵדְעוּ כִּי לַיְלָה בְּלֵילוֹ
הַגַּלִּים כִּצְבוֹעִים יָשֹׁקּוּ מֵרָעָב
וִיגָרְמוּ עֲצָמוֹת מִשִּׁלְדֵי הֶהָרִים
כְּשִׁלְדֵי שֶׁנְהַבִּים בַּיְשִׁימוֹן.

אַח טוֹב כָּכָה נוּעַ בֵּין רֻכְסֵי עוֹלָמוֹת
בְּלִי דַעַת כִּי צְבוֹעִים מְהַלְּכִים בַּלֵּילוֹת
כִּי אֵי-שָׁם בָּרָעָב מְיַלֲלִים תַּנִּים
וְאוּלַי גַּם אָדָם כָּמוֹךָ.
טוֹב-טוֹב כָּכָה נוּעַ: רַק הֶרָה! רַק הֶרָה!
אָנֹכִי – בְּחָפְזִי!

*
וּבְחָפְזִי:
מִתַּרְמִיל הַנֶּצַח
חַרְצַנִּים מִצְּרוֹר נָקוּב
הַיָּמִים.
וַאֲנִי מְפַצֵּחַ וְזוֹרֵק מְפַצֵּחַ וְזוֹרֵק
אֶל מוּל הַמָּחָר.
וְרַק בַּלֵּילוֹת אֶשְׁמַע:
עַכְבָּרִים יְצַיְּצוּ בְּגַלֵּי הַקְּלִפּוֹת
וִיכַרְסְמוּ. וַי!

אַךְ שׁוּב אֲנִי נֶחְפָּז. וּבְחָפְזִי:
רַק הֶרָה!
הֵי חַמָּר טַטָּרִי דְּפֹק-דְּפֹק בַּחֲמוֹרְךָ
כִּי לָמָּה יְפַגֵּר!

*
בִּן-לַיְלָה
(אִישׁ לֹא רָאָה: אֵיךְ? וְאִישׁ לֹא יָדַע: לָמָּה?)
עִקְּבוֹת-פָּז לְאֶחָד הֵלֶךְ
כִּסּוּ אֶת הָהָר.
צוֹפִים אִילָנוֹת יְשִׁישִׁים כַּעֲסָנִים
(כְּכֹהֲנִים צְהֻבִּים!)
וְרוֹטְנִים:
אֵיכָכָה חָמַק לוֹ זֶה פִּרְחָח חָצוּף
מִתַּחַת לְסַנְטֵרָם חָמַק
וְתָלַשׁ שְׂעָרוֹת מִפְּאַת זְקָנָם?
וַתְּהִי שַׁלֶּכֶת.

עוֹד תְּלוּיִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים
כִּנּוֹרֵי- הָרוּחוֹת.
עוֹד כְּרוּכִים בְּתַכְרִיךְ עֲרָפֶל
בַּטְנוּנֵי-אִילָנוֹת.
וְגַלִּים
מְנַעַנְעֵי-פְּסַנְתֵּר אַדִּירִים
יִשְׁלָיוּן.
אַךְ הִנֵּה תְּשׁוּאוֹת-תְּשׁוּאוֹת אֵלַי תְּגֻנַּבְנָה
וְרִשְׁרוּשׁ! וּשְׁרֵקָה!
אֵין זֹאת כִּי עוֹרְכִים הַמְנַגְּנִים אֶת כְּלֵיהֶם
בְּטֶרֶם הִתְקַדֵּשׁ הַנְּגִינָה.
וּפִתְאֹם: הַךְ! כְּמוֹ הוּנַף שַׁרְבִיט הַמְנַצֵּחַ –
וְהוּחַל!
סְחַרְחֲרָה כָּל צַמֶּרֶת
וְכָל רַעֲמָה סְמַרְמָרָה
כְּמוֹ מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה שֵׁדִים
שָׁם בִּמְעֵי הָאָרֶץ
יְזַעְזְעוּ בִּידֵי שִׁכּוֹרִים אֶת הַצִּיר:

עוֹד רֶגַע רַק רֶגַע וְיֵקַע מִקָּטְבּוֹ
וּכְאֶתְרוֹגִים צְהֻבִּים
מִגַּל הָעֲרֵמָה הַסְּתוּרָה לְפֶתַע
כָּל צְבָא הַמַּזָּלוֹת מִמְּכוֹנָם יִדַּרְדְּרוּ:
דְּרְר!
וָאֶזְעַק: אֲבוֹי!

אַךְ שׁוּב לִי תְּחַיֵּךְ גֻּלְגֹּלֶת-הָאֶבֶן
לַשֵּׁיךְ שַׁטִּירְדָג!
עוֹד זְוָעוֹת מֵאֵלּוּ יַרְאוּךָ בֶּן אָדָם!

הֵי חַמָּר טַטָּרִי דְּפֹק-דְּפֹק בַּחֲמוֹרְךָ
כִּי לָמָּה יְפַגֵּר!