אֶת יַלְדֵי־הַמֶּרִי פֹּה הָיִיתִי נַעַר.
לֹא צִוָּה אֵלִי מַלְאָךְ עָלַי לִשְׁמֹר.
זֶה גּוּפִי עֵץ פֶּרִי בַּעֲצֵי הַיַּעַר
לֹא טָבַל בְּשֶׁמֶן לֹא נִמְשַׁח בְּמֹר.

מַה בֵּין חֲבַצֶּלֶת לְשָׁמִיר וָשָׁיִת?
לְעוֹרִי כָּל בֶּגֶד כְּתֹנֶת־הַפַּסִים.
תַּחַת כָּל שָׁמַיִם הִנְנִי בֶּן־בַּיִת
לִי לֵילוֹת יַדְלִיקוּ אֶלֶף פָּנָסִים.

אֶל תַּגִּידוּ: הֶבֶל! אַל תָּנוּדוּ: פֶּרֶא!
הַגְּמַלִּים בַּדֶּרֶךְ זוֹלְלִים צָבָר.
עַל אַפְּכֶם אֶקְרַע לִי מִן הַתְּכֵלֶת קֶרַע
וְאֶתְפֹּר כֻּתֹּנֶת. מִי יַכְלִים דָּבָר?

שַׁחַר צְהֹב־צַמֶּרֶת יֵט אֵלַי בִּדְחִילוּ.
פְּרֹס לְךָ פַּת־שֶׁמֶשׁ וְהָיָה בָּרוּךְ!
אֶת כָּל בְּנֵי־הַמֶּרִי כָּכָה יַאֲכִילוּ:
שְׁתוּ דוֹדִים יֵין־בֹּקֶר. הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ.

רַק אַתֶּם תֵּשְׁבוּ עוֹד מַשְׁמִימִים בַּשַּׁעַר.
לֶחֶם שִׁמָּמוֹן תֹּאכְלוּ פֹּה – עוֹד וְעוֹד.
וְלֹא תֵּדְעוּ לָעַד כִּי פֹּה עָבַר הַנַּעַר
שֶׁהָיָה בֶּן־מֶרִי וְעָצוּב מְאֹד.