חיפוש

כתבי יד

על נערה שרצתה להגיש לו פרח "פה רך ברצון אקבל ממך!"
אבל התכוונתי בחית, ניסתה הנערה להסביר, "את החטא אני לוקח על עצמי" השיב שלונסקי.....

אנקדוטות נוספות...

נְפִילִים

א
אֲנַחְנוּ הַנְּפִילִים הַמַּקְדִּימִים לָבוֹא
כּוֹרְעִים בְּעִלָּפוֹן לְמַרְגְּלוֹת נְבוֹ.
נִמְשַׁלְנוּ בַּלֵּילוֹת לְצִפֳּרֵי הַסַּעַר
הַמַּפְלִיגוֹת אֶל פִּיפִיוֹת הַתַּעַר.

אֶל כָּל אֲשֶׁר נָבוֹא – כָּבוּ הַנִּבְרָשׁוֹת
נִקְרֵאנוּ לְהַדְלִיק אֶת נֵר הַמַּרְאֲשוֹת
לִקְרֹעַ מַטְלִיּוֹת מֵאַרְגְּמַן הָאֶדֶר
וּלְהַאֲפִיל עַל הַמַּרְאוֹת בַּחֶדֶר.

בַּאֲרוֹנוֹת-מֵתִים נוֹסֵעַ גּוּשׁ לֵילִי.
מִכָּל בְּאֵר נִמְשֵׁית גֻּלְגֹּלֶת תּוֹךְ הַדְּלִי.
וְקוֹל קוֹרֵא: לֹא לָנוּ הַמַּמְלֶכֶת.
אֲנַחְנוּ הַנְּפִילִים הַמַּקְדִּימִים לָלֶכֶת.

וְכֹה נֵלֵךְ – אִישׁ-אִישׁ עִם רְעָבוֹ
לְהִתְעַלֵּף שֵׁנִית לְמַרְגְּלוֹת נְבוֹ.

ב
הַשִּׁכָּרוֹן – מִזֶּה. וְהָאֵימָה – מִזֶּה.
בָּאֶמְצַע: כֶּלֶב-יָהּ גָּבֹהַּ וְרָזֶה
עַל שִׂיא צוּקִים בְּשִׁגָּעוֹן זוֹרֵחַ
וְהוּא לֹא זָע וְלֹא נוֹבֵחַ
וְרַק מַבִּיט:
עָלַיִךְ יַד אָדָם כִּי נִבְרָשׁוֹת כִּבִּית.

וְשָׁם – בַּחֶדֶר הֶעָזוּב – שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת עֵרוֹת.
שְׁנֵי עַכְבָּרִים מְכַרְסְמִים אֶת חֵלֶב הַנֵּרוֹת.
הָעַכְבָּרִים הָלְכוּ. עַכְשָׁו הָעֵת לָגֶשֶׁת:
אֲבוֹי! לֹא נֵר וְלֹא נִבְרֶשֶׁת.

רַק שִׁכָּרוֹן – מִזֶּה. וְהָאֵימָה – מִזֶּה.
וְכֶלֶב-יָהּ גָּבֹהַּ וְרָזֶה.

ג
מִצּוּק אֶל צוּק שָׁם מְדַדֶּה הַפֶּלֶא.
הִנֵּה הוּא צְבִי. הִנֵּה הוּא כֶּלֶב!
הִנֵּה רַק שְׁתֵּי קַרְנַיִם דְּמוּת עוּגָב.

וְכָךְ הוּא מְדַלֵּג – הַצְּבִי הַמִּשְׁתַּלֵּחַ!
בִּשְׁתֵּי קַרְנָיו אֶת הָאֵימָה נוֹגֵחַ
וַאֲבָנִים מִדַּרְדְּרוֹת מִדִּלּוּגָיו.

וּפֹה – בַּתַּחְתִּיּוֹת – כַּת נְפִילִים נִצֶּבֶת.
אַבְנֵי מַפָּל אוֹסְפִים. בַּיָּד – צָרֶבֶת.
כִּי דַם רַגְלֵי הַצְּבִי הִבְעִירוּ אֶת הַכֵּף.

"וַי!" אֶבֶן הַתּוֹעִים מָחְצָה אֶת הַגֻּלְגֹּלֶת.
הַצְּבִי עָמַד. מִתַּחַת לַמַּפֹּלֶת
שׁוֹכֵב אֶחָד פָּצוּעַ
מִתְעַלֵּף.

שׁוֹכֵב וּמִדַּמְדֵּם נָפִיל שִׁכּוֹר
עִלֵּג:
דַּלֵּג הַצְּבִי דַּלֵּג!