סדר
תפלות כל השנה
כמנהג אשכנז ופולין וליטא ורייסין

כָּךְ הָיָה כָּתוּב עַל שַׁעַר הַסִּדּוּר הַיָּשָׁן
שֶׁבּוֹ הָיָה סָבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
מְדַבֵּר עִם קוֹנוֹ בִּלְשׁוֹן-הַקֹּדֶשׁ.

בִּשְׁנַת כָּךְ וְכָךְ נִפְטַר סָבִי הַיָּקָר
וְהוּבַל לִקְבָרוֹת כְּמִנְהָג יִשְׂרָאֵל.
סָבָא רְחִימָא!
קַדִּישׁ מְרַתֵּת עַל שִׂפְתֵי הָעוֹלָם
וְאֵין מִי יַגִּידוֹ.
וְנִינְךָ?
הָהּ נַפְשִׁי כִּמְזוּזָה שֶׁנִּמְחַק לָהּ שַׁדַּי
סָבָא לֹא יָבֹא לְנַשְּׁקֵךְ
לֹא יָבֹא.

וָאֵלֵךְ.
לֹא טַלִּית וּתְפִלִּין
לֹא אָב בַּשָּׁמַיִם
לֹא תְּפִלַּת-הַדֶּרֶךְ בְּפִי אַבָּא-אִמָּא.

מִי תַּחַת כּוֹכָבִים שָׁם חָרַת פֵּא-נוּנִים
בִּרְקִיעַ בֵּית-עָלְמִין?

לֹא כְּיוֹנָה בְּשַׁעְתּוֹ
שֶׁבָּרַח תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהֹוָה
יָרַדְתִּי בַּסְּפִינָה הָעוֹלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
אָנֹכִי עָלִיתִי לְבַקֵּשׁ תַּחְנוּנִים:
סְלַח אָב בַּשָּׁמַיִם!

נָתַתִּי אֶת שְׂכָרָהּ.
צָרַרְתִּי אֶת צְרוֹרִי.
וּמְקֻפָּל בְּעַצְמִי כִּצְרוֹר-שֶׁל-יִשְׂרָאֵל
שָׁמַעְתִּי אֶל מִזְמוֹר חֲלוּצִים בַּקֹּדֶשׁ:
עַם יִשְׂרָאֵל חָי
עַם יִשְׂרָאֵל חָי
עַם יִשְׂרָאֵל – עַם יִשְׂרָאֵל – עַם יִשְׂרָאֵל
חָי

אַךְ אֵי-מִי הֵגִיחַ מִצְּרוֹרִי הַמְקֻפָּל
גִּבֵּן כְּסִימַן-הַשְּׁאֵלָה:
– וְרֶבּ יִשְׂרָאֵל?
וְאֶבְיוֹן כָּמוֹנִי אָז יָשַׁב עַל יָדִי
וַיְזַמֵּר בְּאָזְנַי לִי זֶמֶר יָדוּעַ:
עַל הַדֶּרֶךָ עוֹמֵד עֵץ
וְלָאָרֶץ שׁוֹחֶה.
הוֹלֵךְ יְהוּדִי לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל
הוֹלֵךְ הָלֹךְ וּבוֹכֶה.