חיפוש

כתבי יד

אמר שלונסקי: משורר החוזר על עצמו הוא משורר החוזר על עצמו, ואם הוא לא חוזר על עצמו - הריהו חוזר על אחרים


אנקדוטות נוספות...

שָׁרָב בִּפְרָג

בָּעֶרֶב אְַפֹרִים בָּתַּיִךְ כְּשֶׁל כְּרָךְ
אוּרֵי כְּרָזוֹת גַּם אַתְּ בְּטַחַב מְסַנֶּנֶת
אַךְ נָעֲמָה לִי פֹּה בְכֶרֶם הַלִּילָךְ
כְּרַכִּיוּתֵךְ הַקַּרְתָנִית וְהַחִנֶּנֶת.

וְלֹא אִכְפַּת כִּי זֶה מַרְאֵךְ הוּא מְקֻדָּר
כִּי כָּל עֲוִית-עוֹלָם קוֹלְטָה אַתְּ כְּאַנְטֶנָּה.
כָּל נַעֲרָה נִרְאֵית בָּךְ חְַבוּשָׁה סוּדָר.
כָּל נַעֲרָה
כְּמַפְשִׁילָה עַל שֶׁכֶם טֶנֶא.

הַדֶּשֶׁא בָּךְ יָרֹק יַרְקוּת שֶׁל כְַּפָר קָטֹן
וְיַד-אָדָם עוֹד לֹא סֵרְקָה אֶת אִילָנַיִךְ
עַל-כֵּן כְּאַבְרֵכִים בְּיוֹם שֶׁל שַׁבָּתוֹן
כְּאַבְרְכֵי-שָֹדֶה נִרְאִים לִי בַּחוּרַיךְ.

הַבֹּקֶר גַּם אֲנִי בְּתוֹךְ לִבְלוּב גַּנֵּךְ
(זֶה הַלִּבְלוּב הַחַיְּכָנִי וְהַגָּבֹהַּ)
נִרְאֶה לִי לְעַצְמִי בִּדְמוּת פְּלוֹנִי אַבְרֵךְ
שֶׁבָּא מֵחַמְסִינָיו שֶׁל הַגִּלְבֹּעַ.

גַּם בָּךְ הַיּוֹם שָׁרָב.
לֹא הַשָּׁרָב שֶׁלִּי.
שֶׁלִּי אַחֵר – נִשְׁמַת אַפָּיו שֶל יָהּ הוּא.
זֶה הַמַּבְשִׁיל בַּלֵּב אֶת גֶּפֶן הַתְּהִלִּים.
זֶה הַמַּגְחִיל בַּדָּם יֵינוֹ שֶׁל יְשַׁעְיָהוּ

זֶה חַמְסִינִי קַנַּאי הוּא וּמֵסִית
וְכֹה קָרוֹב לִי פֹּה הַשֶּׁפֶךְ שֶׁל הַנֹּגַהּ.
כִּבְחֶזְיוֹנֵי-שָׁרָב הָעִיר הַהַנְדָּסִית
מִפֶּרַע וּפִרְיוֹן עַל סְבִיבוֹתַי נָמוֹגָה.

עַקְמוּת הָעֲנָפִים
חִסְפּוּס קְלִפַּת הָעֵץ
עַגְלוּת הַגֶּזַע הַכֵּנָה וְהַמַּרְגַּעַת!
שׁוּב כַּף-הַיָּד אֵינָהּ רוֹצָה לְהִתְכַּוֵּץ
שׁוּב הִיא פְּתוּחָה ומִתְאַוָּה לָגַעַת.

כִּי שׁוּב כְּמִשֶּׁכְּבָר פֹּה זֶה-מוּל-זֶה נַפְרִיא:
אָדָם – לְנֹכַח עֵץ
בְּלֹרִית – אֶל מוּל צַמֶּרֶת.
וּפֶסֶל מָסָרִיק כִּפְנֵי אָצִיל כַּפְרִי
אֵלַי מַבִּיט כִּפְנֵי אָצִיל כַּפְרִי
אֵלַי מַבִּיט בְּסוֹד אַבְהוּת נוֹהֶרֶת.