חיפוש

כתבי יד

על נערה שרצתה להגיש לו פרח "פה רך ברצון אקבל ממך!"
אבל התכוונתי בחית, ניסתה הנערה להסביר, "את החטא אני לוקח על עצמי" השיב שלונסקי.....

אנקדוטות נוספות...

הַיֹּפִי הַמְּסֻכָּן

הוּא גָר בִּפְרָג שָׁלֹש. זוֹ קַדְמוּתָהּ שֶׁל עִיר.
וְאָנֹכִי – בְּרֹבַע שְׁנַיִם.
דּוֹרוֹת – כָּתְלֵי אֵזוֹב. רֵיחָם שָֹעִיר.
הוּא רֵיחַ שֶׁל יְמֵי-בֵּינַיִם.

פֹּה הַדְּמָמָה צְמִיגָה וְרִשְׁרוּשִׁית.
שְׁטִיחֵי דְרָגוֹת בּוֹלְעִים קוֹלוֹת הַצַּעַד.
הַיָּד חוֹשֶׁשֶׁת אֶצְבְַּע לְהוֹשִׁיט
וּבַכְַפְתּוֹר לָגַעַת.

הַיָּד רוֹצָה אַבְנֵי הַכֹּתֶל לְלַטֵּף
לָחוּשׁ הַטְּחָב עַל קִיר שָׁעוּעַ
וְהַפָּלוּשׁ לִרְאוֹת בִּדְמוּת מַרְתֵּף
אוֹ בֵּית-מִדְרָשׁ רָעוּעַ.

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה: לֹא כּוּךְ וְלֹא אָרוֹן.
חֲדַר-אוֹרְחִים רְחַב-יָדַיִם.
אַךְ שְׁנֵי כְּתָלָיו – סְפָרִים: כְּפֶה קַדְמוֹן
בֶּן חֲמִשָּׁה טוּרֵי שִׁנַּיִם.

שְֹכִיּוֹת הַחַרְסִינָה.
צְלָמִים.
וְצַלָּחוֹת.
צִיּוּר יַפָּנִי מִמֵּאָה טֵית-זַיִן.
אֵיךְ לְזַוֵּג זֶה רֵיחַ בֵּית-נְכֹאת
עִם אוֹר-פָּנִים חִיּוּךְ הָעַיִן?

הֲזֶה הַחוּט בֵּין עֲסִיסֵי סִיוָן
וּדְבַשׁ דּוֹרוֹת דָּחוּס עַד רֹגַע?
הָעַתִּיקוֹת נָשְׁמוּ קַדְרוּת זִיוָן
וְהוּא דִבֵּר עַל נֹגַהּ:

עַל הַחַיִּים שֶׁהֵם בִּזְעֵיר-אַנְפִּין
בְּחִינַת אֵין-סוֹף בְּהֶרֶף-עַיִן...
וְעֶרֶב
דְּבַשׁ-אָפְלוֹ סִנֵּן טִפִּין-טִפִּין.
כְּמוֹ בְּמֵאָה טֵית-זַיִן.

הוּא בֶּן נוּן-חֵת.
פַּסָּל וְגַם צַיָּר.
(פָּשׁוּט כְּאָב גִּלּוּף בִּתּוֹ הֶרְאָה לִי),
הוּא בְּנָה שֶׁל פְּרָג. הוּא חֹטֶר קְצָת מוּזָר
מִגֶּזַע מַהֲרָלִי.

גִּלְגּוּל מְִפְלָא מִשֹּׁרֶשׁ מַהֲרָל!
(מִן הַמַּדָּף שׁוּרַת סְפָרִים הִבִּיטָה)
אֱמֹר: הַאֵין פֹּה אֵיזֶה כֶּרֶךְ שֶׁהֻצַּל
מִשּׁ"ס שֶל דְּפוּס שְׁלֵוִיטָא?

פָּז גּוֹטִי הוּא בְּעִטּוּרֵי כְּרִיכוֹת.
וְכֶלֶב (בַּעַל-חַי – אוֹ צַעֲצוּעַ?).
זֶה רֵיחַ שֶׁל בֵּית-אָב
וּבֵית-נְכֹאת
וְעוֹד...
וְעוֹד דְּבַר-מָה תָּמוּהָּ.

אוֹתָהּ שָׁעָה בָּאֹפֶל מִנֶּגְדִּי
מִגֶּשֶׁר-קַרְל מַשֶּׁהוּ הֵגִיחַ.
בַּת-צְחוֹק עֵינָיו הִסְגִּירָה פַּחַד יְהוּדִי.
וְזֶהוּ הַדּוּשִֹיחַ:

אֲנִי: וְלֹא תִּירָא עוֹד כְּלָל וּכְלָל
כִּי בִּדְמָמָה כָּזֹאת מִפַּחַד מְרֻשְׁרֶשֶׁת
יָכוֹל הַגֹּלֶם מִן הַגֶּשֶׁר הַמְדֻחְלָל
אֶל חַלּוֹנְךָ לָגֶשֶׁת?

הוּא: פֹּה יוֹם-יוֹם מִבַּעַד לַחַלּוֹן
כִּדְבַשׁ אָפֵל שְׁעַת עַרְבִּית נִגֶּרֶת
וְגֶשֶׁר מְשַׁרְבֵּב קְדוֹשֵׁי-עֶלְיוֹן
בִּדְמוּת חִימֶרוֹת.

אֲנִי: חִימֶרוֹת הֵן – וְכֹה הוֹזוֹת?
וְהוּא מַסְבִּיר לִי: פְּרָג הִיא!
אֲנִי: יֵשׁ יֹפִי מְסֻכָּן בָּעִיר הַזֹּאת!
הוּא מְתַקֵּן לִי: טְרָגִי!

גַּבֵּי סְפָרִים הִבִּיטוּ נִכְחִי
כַּחֲמִשָּׁה טוּרֵי-שִנַּיִם.
הוּא גָר בִּפְרָג שָׁלֹשׁ. וְאָנֹכִי
בְּרֹבַע שְׁנַיִם.