– מֵיטַב הַשִּׁיר וְהַדְּמָמוֹת
הוּא לַהֲדָם – אֲשֶׁר עַל-כֵּן
גַּם לֹא יִכּוֹן גַּם לֹא יִמּוֹט.
– וַחֲלוֹמוֹת?
– אוּלַי קִרְיוֹ שֶׁל אֵיזֶה כֵּן:
זַנֵּק! זַנֵּק!
אוּלַי מִרְיוֹ שֶׁל אֵין-כָּנָף:
הַרְחֵק! הַרְחֵק!
אִם כִּי...
– גַּם פֹּה אֵפוֹא עֲקַלְקַלָּיו שֶׁל הָאִם-כִּי?
– הוֹ הוּא תָּמִיד
הוּא כָּךְ תָּמִיד מֵגִיחַ מֵחֶבְיוֹן עֻמְקִי
בְּסוֹף-פָּסוּק עַל מֶלֶךְ שֶׁכּוֹזֵב.
– וּבְכֵן אַתָּה מוֹדֶה?
– מוֹדֶה וְלֹא עוֹזֵב...
– לֵאמוֹר:
הוֹזֶה-חֲלִילָה עַד שֶׁ... עַד שֶׁ...
עַד שֶׁחַסְדּוֹ יִגְמוֹל עָלַי הַסוֹף. –
– וְלֹא לְהֵפֶךְ?
לֹא רֶשַׁע הֶגְיוֹנוֹ שֶׁל הָאֵין-סוֹף?
– אֵין-סוֹף הוּא סוֹף שֶׁאֵין-לוֹ-שַׁחַר
נִבְלַת אַיֶּלֶת וְעָצְבִי
בְּגִיהַּ קֶרֶן שׁוֹר
בְּגִיחַ קֶרֶן-צְבִי
וּבְכָל נִשְׁפֵי-הַחֵשֶׁק כְּפַרְגּוֹל
רוֹצֵעַ שִׁיר-בָּכוּת אֶת הַמָּחוֹל.
– זוֹכֵרְנִי כִּי אָמַרְתָּ בֶּן-אָדָם:
"חֲלוֹם הוּא לְשׁוֹן-עָתִיד שֶׁל לַהֲדָם".
עַכְשָׁיו נַסֵּה לוֹמַר הָפְכּוֹ שֶׁל הַדָּבָר:
"הַלַּהֲדָם הִנּוֹ חֲלוֹם בִּלְשׁוֹן-עָבָר" –
וְתִוָּכַח
כִּי זֶהוּ שֶׁאָמַרְתִּי: הַיְנוּ הָךְ !
– לֵאמוֹר?
– דָּבָר וְהִפּוּכוֹ – וְזֶה בֻּרְיוֹ.
אֶפְרֵי הַחוֹל. כַּנְפֵי בַּרְיוֹם.
וְכָךְ
בְּסוֹד הָרֶדֶף עַד חָרְמָה
וְעַד עָרְמָה
וְעַד עֵירֹם
אַתָּה מַחְזִיר עָקֹב לְמִישׁוֹרוֹ
אַתָּה סוֹבֵר כָּל רָז לַאֲשׁוּרוֹ –
וְעַד מִזְמוֹר!
– לֵאמוֹר?
– מֵיטַב הַלַּהֲדָם – שִׁירוֹ.
*
כָּאן בָּאוּ הַמְּשָׁלִים אֶל נִמְשָׁלָם
וְהַדּוּשִׂיחַ תָּם –
שׁוּב תַּם וְלֹא נִשְׁלָם.
