טַיָּל אַחְרוֹן בְּקִרְיַת-לְאַחַר-חֲצוֹת
מוֹנָה דְמָמָה פְּסִיעוֹתָיו מִתְּנוּמוֹת.
פַּרְצוּף לֵאֶה לַבָּתִּים הָרוֹבְצִים תַּחְתֵּיהֶם
וְעֵינֵיהֶם עֲצוּמוֹת.

מָה אֶתְעֶה בָּרְחוֹבוֹת וְהָרוּחַ מֵאַחֲרַי
מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ?
וּמָה אֵלְכָה הַחַדְרָה וְחַדְרִי כְּאָרוֹן
הַמְּחַכֶּה לְמֵתוֹ: הוּא יָבֹא... הוּא יָבֹא...

הָרוּחַ כִּי יִנְבַּח לְאַחַר חֲצוֹת
וְאָזְנֵי הַבְּרוֹשׁ תְּצִלֶּינָה
כְּעַפְעָף בַּל-יוּרָם בִּי יִצֶף כָּל תְּרִיס –
הָעַיִן עֲצוּמָה עֲדֶנָּה.

וְטוֹב לִי כִּי אֵלֵךְ לַמִּטָּה הַמְחַכָּה
לְהָגִיף תְּרִיס-עֵינַי הֶעָיֵף
עַד יִצְנַח כְּטָרָף עַל סַפְסַל גַּן-תִּשְׁרֵי
הַשַּׁחַר עַל גַּבִּי הַכּוֹאֵב.