אַךְ אֶחָד מָךְ וִידוּעַ־מְרוֹרוֹת יֵשׁ
וּבְאַבְנֵט קוֹצָיו צְרוּרִים הַמַּפְתְּחוֹת:
הוּא יָבֹא יָבֹא.
תַּחַת צְחוֹק אֶת אִוְשַׁת פְּעָמָיו אַאֲזִינָה
וְתַחַת בֶּכִי.
אֲהָהּ
כִּי שְׂחוֹק שָׁכַחְנוּ.
אֲהָהּ
כִּי לֹא יָדַעְנוּ דֶּמַע.
וְרַק אֵיזֶה רִשְׁרוּשׁ רָע
מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב פֹּה גּוֹנֵחַ.
הַאִם לֹא תִּשְׁמְעוּ:
מִשְׁתַּקְשֵׁק כְּבָר הַצְּרוֹר.
הַמַּנְעוּל נִחָר
רוֹטֵן.
הַשְּׁעָרִים חוֹרְקִים:
מִי?!
עוֹד לֹא! עוֹד לֹא!
אֲנִי לֹא אֶפְתַּח אֶת הַשְּׁעָרִים!
אֲנִי עוֹד נָאֶה כֹּה!
עוֹד דָּבָר לִי אֵלֶיךָ אֲדֹנָי!
עַד אָן פָּנֶיךָ תַּסְתֵּר
עַד אָנָה תֶּחֱשֶׁה
כְּמוֹ דַבֵּר אֶל הָאָדָם שָׁכַחְתָּ.
הַצְהִילָה נָא וְצַו לוֹ:
צְחַק!
אוֹ הַסְעֵר סְבִיבוֹ עַד יִתְפַּלָּץ:
בְּכֵה!
וְצָחַק לָךְ.
וּבָכָה לָךְ.
וְהִשְׁאִיג תְּהִלָּיו מִן הַדָּם.
הֲלֹא הָפַכְתָּ אָז אֶת סְדוֹם
נָטִיתָ זְרוֹעֲךָ עַל נִינְוֵה בָּבֶל רוֹמָא
וְלָמָּה תַּחְרִישׁ עַתָּה?
יַסְּרֵנוּ יָהּ
הָהּ כַּלֵּה זַעַמְךָ בְּתֵבֵל כֻּלָּהּ
וְרַק עַל תַּחֲרִישׁ עוֹד.
וְרַק אַל הַסְתֵּר־פָּנִים
אֵלִי אֵלִי.
הוֹי בָּנִים חוֹרְגִים לַאֲדֹנָי!
הוּא שָׁכַח דַּבֵּר אֶל הָאָדָם
כִּשְׁכֹחַ אָדָם דַּבֵּר אֵל הַשֶּׂה.
אַךְ חַי אֲנִי
אִם לֹא בְּשֵׁן וּבְצִפֹּרֶן אֶחְתֹּר כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ
עֲדֵי אִם יַרְעִים לִי:
הִנֵּנִי!
עֲדֵי אִם יָשִׂים לַעֲנָה בְּפִי:
כֹּה אָמַר...
אוֹ עַד אִם יַתְוֶה לִי עַל לוּחַ הַשָּׁמַיִם
בְּקֶשֶׁת בְּרִיתוֹ:
שַׁבָּת.
חֲתֹרְנָה שָׁמָיו דַּבְּשׁוֹת־הַגִּלְבֹּעַ!
הַעֲמִיקוּ יוֹגְבֵי־יִזְרְעֶאל הַמַּעֲנִית לִיבוּל!
חִצְבוּ לִי מִמְּרוֹמִים
חִפְרוּ מִמַּעֲמַקִּים
אֶת דְּבַר אֲדֹנָי.
אַךְ אוֹי לִי
כִּי הֵנָּה הוּא בָּא
וְקוֹלוֹ מְחַרְחֵר עַל סְבִיבַי בִּצְחוֹק:
לַהֲדָם!
אוֹי לִי
כִּי עָנִיתִי גַּם אֲנִי
אוֹי לִי
כִּי דָמִי בּוֹכָה בִּי עַל יוֹם־טוֹב
וְעַל מְתֹם.