הַרְחֵק מֵעַצְמִי מִשָּׁמַי הַקְּרוּעִים
נָפְלוּ זִכְרוֹנוֹת כְּעוֹפוֹת יְרוּיִים
וּכְדִין הַמְגַּשֵּׁשׁ בַּאֲפֵל מְבוֹאוֹת
כָּל צֶלֶם שָׁכוּחַ הִרְחַקְתִּי לִרְאוֹת.

הִרְחַקְתִּי עַד קֵצֶה – –
          וְרַק מִקָּרוֹב
עֵינַי לֹא תִּרְאֶינָה מֵרָע וְעַד טוֹב.

עֵינַי לֹא תִּרְאֶינָה. אָזְנַי לֹא תִּשְׁמַעְנָה.
נִפְלֵאתִי לִזְכּוֹר: הַאֻמְנָם הֶאֱמַנּוּ?
הַאֻמְנָם הַאֻמְנָם עוֹפוֹתַי הַיְרוּיִים
כִּפְתָק נְפַלְתֶּם מִשָּׁמַי הַקְּרוּעִים?

כִּפְתָק מֵרָקִיע.
כִּפְסָק בְּיוֹם-דִּין.
רָקִיע קָרוּעַ!
הֵדִי!
שָׂהֲדִי!

בִּן לַיְלָה חָדַלְתִּי עָצְבִּי וְעָצְמִי
הַרְחֵק מִפָּנַיִךְ
הַרְחֵק מֵעַצְמִי.