חיפוש

אל תקדים דיצה לקפיצה

נוסח של שלונסקי לפתגם -אל יתהלל חוגר כמפתח

חידודי לשון נוספים...

שיר המים ("השמעת איך בנגב")

מלים:אברהם שלונסקי  
לחן: אלכסנדר אוריה בוסקוביץ' (לחנים נוספים: פאול רפאל שטארק; ורדינה שלונסקי).
מבואה מאת חגית הלפרין
"שיר המים" או בשמו האחר "שיר לנגב", הוא שיר מקורי ששלונסקי הוסיף למחזה "בנים לגבולם", מחזה ארצישראלי שנכתב על ידי הסופר אשר ביילין. זוהי קומדיה בשלוש מערכות (פורסמה בהוצאת אחיאסף, 1947). המחזה הוצג לראשונה בתיאטרון הבימה, ביום 24.12.1944, והשיר של שלונסקי הולחן בידי א.א. בוסקוביץ.
המחזה עוסק בהווי הארץ ישראלי של אותן שנים, ומספר על משפחה יהודית מאמריקה המגיעה לבקר בארץ ובוחנת את החיים כאן. ברוח הציונות הנאיבית של אותה תקופה מתאר המחזה את הקשיים הרבים שבהם נתקלים המתיישבים ואת האופן שבו הם מצליחים להתגבר עליהם. בסופו של המחזה מחליטים בני המשפחה להשתקע בקיבוץ.
בין השאר מספר המחזה גם על מציאת מים באחד היישובים, ולכאן מתקשר "שיר המים" שחיבר שלונסקי (בצד שירים נוספים) למחזה. הווי החיים שמעוצב במחזה משקף גם את ראשית ההתיישבות בנגב. לפי "הספר הלבן" שפרסמו הבריטים בשנת 1939 נאסרה רכישת קרקעות בידי יהודים בחלקים מהנגב. בחלקים אחרים הייתה הרכישה טעונה אישור מיוחד של הנציב העליון. אולם היהודים לא ויתרו ורכשו קרקעות בדרכים שונות, בעיקר בתיווך ערבים. ביולי 1939 נוסד הקיבוץ הראשון, "נגבה" (במסגרת "חומה ומגדל") ולאחריו קמו קיבוצים נוספים. עד שנת 1944, השנה שבה נכתבו המחזה והשיר, כבר קמו בנגב שמונה יישובים ושלוש נקודות תצפית. נקודות התצפית הוקמו באזור שהבריטים אסרו על הקמת נקודות יישוב.
בעיית המים לשתייה ולהשקיה הייתה אחת הבעיות הקשות שבהן נתקלו המתיישבים, ובשנת 1944 החלו קידוחים לחיפוש מים וניסיונות לאגור מי גשמים ושיטפונות.
שירו של שלונסקי נותן ביטוי לחזון ההתיישבות בנגב:
עוֹד נַרְוֶךָּ, עוֹד נִבְנֶךָּ,
נֶגֶב, וְנִבְנֵיתָ!
תְּמוֹל נִכְסַפְנוּ עוֹד: אַיֶּךָּ?
וְהַיּוֹם נִגְלֵיתָ!
שורות אלה מהדהדות את נבואת הנחמה של הנביא ירמיהו (ל"א, ג'- ה'):
עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים. ד עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן, נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ.
השיר פורסם בכותרת "שיר לנגב (שיר המים)" בתוך "שירו שיר, שירים חדשים לזמרה בציבור ולמקהלה" מסודרים בידי משה ברונזפט, קריית ספר ירושלים תש"ו, עמ' 12.
בשנת 1947 כששלונסקי פרסם את ספרו "על מלאת" הוא לא כלל בו את השיר משום שראה בו פזמון ולא "שיר קאנוני". אולם שלונסקי הוסיף אותו לספר "על מלאת" בכתביו שיצאו בשני כרכים. הוא הוסיף את השיר כחלק מ"שני ניגונים": "זמר" (לא אורחת גמלים") ו"שיר המים" ("השמעת איך בנגב") ל"שירים", כרך ב', ספרית פועלים, 1954.

שיר המים

הֲשָׁמַעְתָּ אֵיךְ בַּנֶּגֶב
אֶרֶץ מוּל שָׁמַיִם
מִתְפַּלֶּלֶת רֶגֶב-רֶגֶב:
הָבוּ לָנוּ מַיִם!

מַיִם! מַיִם! הָבוּ מַיִם!
כִּי צָמֵאנוּ מַיִם!
כִּי צָמֵאנוּ – מִי יַרְוֵנוּ,
מִי יִתְּנֵנוּ מַיִם!

כִּי צָמֵאתָ גַּם קִוִּיתָ,
רֶגֶב-רִגְבּוֹתַיִם,
עוֹד נַרְוֶךָּ וְרָוִיתָ,
עוֹד נַרְוֶךָּ מַיִם!

מַיִם! מַיִם! הָבוּ מַיִם!
כִּי צָמֵאנוּ מַיִם!
כִּי צָמֵאנוּ – מִי יַרְוֵנוּ,
מִי יִתְּנֵנוּ מַיִם!

עוֹד נַרְוֶךָּ, עוֹד נִבְנֶךָּ,
נֶגֶב, וְנִבְנֵיתָ!
תְּמוֹל נִכְסַפְנוּ עוֹד: אַיֶּךָּ?
וְהַיּוֹם נִגְלֵיתָ!

מַיִם! מַיִם! הָבוּ מַיִם!
כִּי צָמֵאנוּ מַיִם!
כִּי צָמֵאנוּ – מִי יַרְוֵנוּ,
מִי יִתְּנֵנוּ מַיִם!

מדיה

דני גולן