ו. מיקוֹבסקי
הַאֲזִינוּ אַחִים
וְתִשְׁמַע הַמּוֹלֶדֶת
מַרְשׁ הֶעָמָל מִנִּי יָם וְעַד קֶדֶם!
הַסּוּ גַם הַסּוּ שְׂפָתַיִם!
הַפֶּה דֹם!
רְשׁוּת הַדִּבּוּר לָךְ הַיָּד הָעוֹבֶדֶת!
וְ –
רֶגֶל צוֹעֶדֶת
בִּשְׂדוֹת הַמּוֹלֶדֶת
צוֹעֶדֶת וְשָׁרָה שִׁירָה מְהוֹדֶדֶת.
עֲדֹר
בֶּן-הַדּוֹר
וְהָרִיעַ בְּקוֹל:
שְׂמֹאל!
שְׂמֹאל!
שְׂמֹאל!
אַחַי
כֹּה לֶחָי
הַעְפִּילוּ הָהָרָה!
תְּמוֹלִים הֶאֱפִילוּ
נַבִּיט הַמָּחָרָה.
אֵיכָה תִּיעַפְנָה כְּנָפֶיךָ הַנֶּשֶׁר?
הֵן אָנוּ שָׂרַפְנוּ
שָׂרַפְנוּ הַגֶּשֶׁר.
מִי זֶה מוֹשְׁכֵנוּ לָשׁוּב אֱלֵי תְּמוֹל?
שְׂמֹאל!
שְׂמֹאל!
שְׂמֹאל!
אָנוּ
כֻּלָּנוּ
יָדַעְנוּ
כִּי בָּאנוּ
מֵאֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת אֶל אֶרֶץ נִדַּחַת
כִּי פֹּה יְשִׁימוֹן הוּא
וְלָנוּ נָכוֹנוּ
רָעָב
וְקַדַּחַת.
וְאַף-עַל-פִּי-כֵן
הַאֲמֵן
נַאֲמִין
כִּי אָנוּ נָקוּם גַּם כִּי שֶׁבַע נִפֹּל.
הַיְשִׁירוּ הָעַיִן
הַגְבִּירוּ הַקּוֹל.
מִי זֶה טוֹעֶה וּפוֹסֵעַ יָמִין?
שְׂמֹאל!
שְׂמֹאל!
שְׂמֹאל!
