...שֶׁכָּל מֵרוּצוֹ וְלֶכְתּוֹ –
אֶל מִנֶּגֶד:
עַד כְּלוֹת צִמְאוֹנוֹ וְצוֹמוֹ.
שֶׁאֵין מְצוּדוֹת מִגַּבּוֹ
לָסֶגֶת
זוּלַת אֶל עַצְמוֹ.

כִּי הַדֶּרֶךְ אֵלָיו לֹא תָּמִיד הִיא אֵלֶיָך
(הָהּ דֶּרֶךְ שֶׁבֵּין הַנִּכְלָם וּמַכְלִים!)
כִּי הַדֶּרֶךְ – סִכְסָךְ שֶׁל הַסֶּגֶת-וְלֶכֶת
בְּסוֹד רְגָעִים וּנְחָלִים.

לֹא כָּל הַקּוֹלוֹת שֶׁדִּבְּרוּ מֵרִגְעָם
זָכוּ וְהִגִּידוּ.
לֹא כָּל הַנְּחָלִים שֶׁהָלְכוּ אֶל הַיָּם –
הָלְכוּ וְהִגִּיעוּ.

וְאָז עַל הַחוֹף קוֹנְכִיּוֹת קוֹנְכִיּוֹת –
מַפָּלוֹת שֶׁל סוּפָה. רְמִיּוֹת שֶׁל כְּאִלּוּ.
הִשְׁלוּ אֶת עַצְמָם שֶׁהִפְלִיאוּ לִחְיוֹת
וּרְאוּ: גַּם לָמוּת לֹא יַשְׂכִּילוּ.

וְאָז הֵם עוֹרְקִים אֶל תּוּגָה נֶאֱצֶלֶת
(הָהּ נֶצַח! הָהּ רֶגַע שֶׁמֵּת!)
וְכָל הַנִּבְרָא הַנִּבְדֶּה-בְּצֶלֶם
בּוֹרֵא לוֹ דַיָּן-אֱמֶת.