סִמְטָה – בִּיב. כְּמֻגְלַת מַכָּה
שְׁלוּלִית זָבָה.
כְּאִלּוּ נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה דֹם נְמַקָּה
פֹּה בִּסְתָוָהּ.

אֶל אָן תֵּחָמֵק אָח! צֵא שַׁוַּע: תֵּבֵל תֵּבֵל
אֲנַחְנוּ – בִּיבֵךְ.
מָה אֶתְנָן הִרְבּוּ לָךְ כָּל מְזַנַּיִךְ
תְּמוּר אֲבִיבֵנוּ וַאֲבִיבֵךְ?

אַךְ כָּלְתָה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק. בִּכְדִי צוֹרַחַת תֵּבָה.
רַק כֶּלֶב שַׁח וַאֲנִי כָּמֹהוּ.
הִלָּחֵץ קְרוּחַ-גֵּו אֶל גּוּפִי כְּאֶל עֵץ
וּנְיַבֵּב יַחְדָּו אֶל הַתֹּהוּ.