חיפוש

כתבי יד

אמר שלונסקי: משורר החוזר על עצמו הוא משורר החוזר על עצמו, ואם הוא לא חוזר על עצמו - הריהו חוזר על אחרים


אנקדוטות נוספות...

מָעֲטָה הַשִּׂמְחָה בְּעוֹלָמְךָ אֵלִי

"מָעֲטָה הַשִּׂמְחָה בְּעוֹלָמְךָ אֵלִי"...
מָה הַתְּלוּנָה אַחִים! מֵילָא בָּרוּךְ הוּא
גַּם עַל מְעַט הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָצַל לָנוּ.
הָיֹה הָיָה פַּעַם נַחוּם־אִישׁ־גַּם־זוּ.

מָעֲטָה הַשִּׂמְחָה גַּם בִּמְעוֹנִי אַחִים.
מָעֲטָה... נוּ, מֵילָא מָה אַלִּינָה שָׁוְא
מָחָר־מָחְרָתַיִם אֶסַּע שׁוּב לְחֵיפָה
שָׁם בַּהֲדַר־הַכַּרְמֶל יֵשׁ לִי אֵם וָאָב.

אַךְ גַּם שָׁם לֹא־נַחַת: דַּחְקוּת... אֵין פַּרְנָסָה...
אַבָּא – לְסִבְלוֹתָיו. אִמָּא – אוֹי וְהוֹי.
אַל־נָא קִנִּים אִמָּא. הֵנָּה אָבֹא מָחָר:
מַאן דְּיָהִיב חַיֵּי עַיִן פְּקוּחָה לוֹ.

וּבְבֵית־הַנְתִיבוֹת אַחִי יִפְגְּשֵׁנִי.
בַּת לְאָחִי־בְּכוֹרִי: נָעֳמִי'לֶה זֶה שְׁמָהּ.
יִשַּׁק לִי וִיסַפֵּר נַחַת חָכְמוֹתֶיהָ:
מָתַי אָמְרָה: "בַּבָּא". "מָתַי אָמְרָה: "מָא".

וְאֵיךְ פַּעַם יָצְאָה נָעֳמִי הֶחָצֵרָה:
"אַבָּא... בַּשָּׁמַיִם... שָׁמָּה... שָׁם גַּפְרוּר..."
פְּחָה־פְּחָה־פְּחָה – וְכָבָה. כָּבָה הַיָּרֵחַ.
כֵּן! מֵהֶבֶל־פִּיהָ כָּבָה שֵׂה־דִי־נוּר.

הַרְבֵּה שֵׁיוֹת יִתְעוּ בַּשָּׁמַיִם לָיְלָה.
עַתָּה גָדְלָה נָעֳמִי. "מַה זֶּה? – כּוֹכָבִים!
הֵי הַבִּיטִי: שָׁמָּה הוֹלֵךְ מִי וּמַדְלִיק!"
נָעֳמִי'לֶה יוֹדַעַת: "זֶהוּ אֱלֹהִים!"

וּבִדְיוֹ־שֶׁל־זָהָב כְּתוּבָה הָאִגֶּרֶת:
"רְאֵה־נָא בְּנִי יַקִּירִי רַק אַל תֶּחְלֶה, בְּנִי."
לֹא, לֹא אֶחְלֶה אִמָּא. שְׁקִי בִּשְׁמִי לְנָעֳמִי.
הֵנָּה אָבֹא מָחָר – אֶשַּׁק גַּם אֲנִי.