חיפוש

כתבי יד

אמר שלונסקי: משורר החוזר על עצמו הוא משורר החוזר על עצמו, ואם הוא לא חוזר על עצמו - הריהו חוזר על אחרים


אנקדוטות נוספות...

עַל שְׁנֵי גְלוּיֵי הָעֵינַיִם

מָה אָיַמְתָּ חַלּוֹן בְּחֶדְרִי. מָה אַיַמְתָּ מְאֹד לִי הָעֶרֶב.
כְּמוֹ צֹהַר תֵּבָה בְּמַבּוּל. אוֹ אֶשְׁנָב בְּמִגְדַּל הַתּוֹהִים.
מִן הַצֹּהַר הַזֶּה בַּשְׁקִיעָה לִי הָרְאָה אֵיךְ מוּנֶפֶת הַחֶרֶב
לַעֲרֹף גֻּלְגָּלְתוֹ-שֶל-הַיּוֹם הַנּוֹשֶׁרֶת אֶל חֵיק אֱלֹהִים.

מִן הַצֹּהַר הַזֶּה הַמְרֻבָּע הַפָּתוּחַ לְנֹכַח הָרַעַד
לִי נִרְאֵית עִיר תִּינוֹקֶת מֵתָה כְּפַרְצוּף בְּמַרְאָה עְַקֻמָּה.
מֵעוֹדוֹ כְּהַיּוֹם לֹא נִכְסַף לִלְטִיפָה אִמָּהִית וּמַרְגַּעַת
רֹאשׁ אָדָם הַנִּמְשָׁךְ עַל-כָּרְחוֹ אֶל הַגּוּשׁ הַלֵּילִי בְּאֵימָה.

הִיא כֻּלָּהּ כְּמוֹ שֶׁהִיא – שִׁיר גּוּשִׁים! – בְּיִפְעַת-כִּעוּרָהּ פֹּה מֻצֶּגֶת
וְשִׁלְדֵי הַבָּתִים יִתַּמְּרוּ כִּרְפָאִים בַּחֲלַל הָאֲוִיר.
מָה נּוֹקְשׁוֹת זוֹ לְזוֹ בִּרְעָדָה עַצְמוֹתֶיהָ בָּאֹפֶל מִנֶּגֶד.
רַק בְּלַיְלָה כָּזֶה מִתְגַּלֶּה דְיוֹקָנָה הַמְּחַיֵּךְ וְמַחְוִיר.

רַק בַּלַּיְלָה נִרְאִים הָרְחוֹבוֹת כְּכַף-יָד מוּשָׁטָה אֶל מַלְקוֹחַ
כְּכַף-יַד מְפֻשֶֹּקֶת מָאֹד אֲרֻכַּת אֶצְבָּעוֹת לִבְלִי חֹק.
שָׁם מֵעֵבֶר לַגּוּשׁ הָאָטוּם נִנְעֲצוּ צִפָּרְנֶיהָ כְּחוֹחַ
בִּבְשָֹרָם שֶׁל שָֹדוֹת אֲבֵלִים הַבּוֹרְחִים אֶל הַכְּפָר הָרָחוֹק.

הַם בּוֹרְחִים בִּדְרָכִים רְגוּבוֹת וְחוֹלְמִים עַל פִּרְיוֹן שֶׁלַּשֶּׁקֶט.
שָׁם זוֹרֵחַ עוֹד לַיְלָה אַחֵר, וּלְרַגְלָיו נִכְנְעָה וְגֵאָה
מִתְרַבֶּצֶת חַיָּה קַדְמוֹנִית מַבִּיטָה אֶל עֵינוֹ וְלוֹקֶקֶת
בִּלְשׁוֹנָהּ הַמְּחֻסְפֶּסֶת מְאֹד אֶת כַּפּוֹ הַשְֹּעִירָה-מַרְגִּיעָה.

וּכְשֶׁסַּהַר פָּגוּם מְטַפֵּס עַל כִּתְפֵי דוּמִיָּה מִתְכַּחֶלֶת
וְיוֹצֵק אֶת לָבְנוֹ הַצּוֹנֵן עַל הַשְּׁחוֹר שֶׁל הַכְּרָךְ הַלֵּילִי
לִי בָּרוּר מִשּׁוּם-מָה כִּי פִּתְאֹם תִּפָּתַח מֵאֵלֶיהָ הַדֶּלֶת:
אַלְמוֹנִי יִכָּנֵס דּוּמִיָה וְיֵשֵׁב עַל כִּסֵּא מִמּוּלִי.

וְיִהְיֶה זֶה בְּלַיְלָה אֶחָד מֵאוֹתָם הַלֵּילוֹת לְאֵין-רֹגַע
שֶׁבָּהֶם מִתְגַּלֶּה לָאָדָם אֵיזֶה סוֹד בְּפַשְׁטוּת מַהוּתוֹ
וְכָל מִי שֶׁנִּכְנָס אֶל חֶדְרוֹ מִזְדָּרֵחַ פִּתְאֹם מִן הַנֹּגַהּ
שֶׁכַּסְּנֶה הוּא בּוֹעֵר בּוֹ תָּמִיד אַךְ אֵין אִישׁ שֶׁיִּזְכֶּה לִרְאוֹתוֹ.

וּכְאָדָם הַמַבִּיט בַּמַּרְאָה זֶה אֶל זֶה אָז יַבִּיטוּ הַשְּׁנַיִם
וְיָבִינוּ: הַכֹּל בָּאָדָם כֹּה גָלוּי וְסוֹדִי עַד מְאֹד.
וּבְלִי דַעַת מַדּוּעַ – יָקוּמוּ וְיֵצְאוּ שְׁנֵי גְלוּיֵי-הָעֵינַיִם
לְשׁוֹטֵט בֵּין גּוּשִׁים דּוֹמְמִים בְּתוֹךְ עִיר עֲיֵפָה מִלֵּילוֹת.