חיפוש

כתבי יד

בעשט-סלר

בחגיגות לכבוד הבעש"ט אמר שלונסקי: הבעש"ט הפך לבעשט-סלר

חידודי לשון נוספים...

עַרְבֵי כְּרָךְ

א
יֵשׁ חֹק – וְהוּא אַכְזָר
וְהוּא עוֹנֵשׁ כָּל מֶרִי
וְהוּא גוֹזֵר:
זֶה כְּרָךְ – מִמֶּנּוּ אֵין מִפְלָט!
וְכָל מוּזָר וָזָר
אֲשֶׁר יֵלְכוּ בַּקֶּרִי
יִמָּעֲכוּ עַד בְּלִי שָׂרִיד מְעָט.

אַךְ מִי לֹא זָר?
וּמִי בֵּינֵינוּ פֹּה לֹא יֶלֶד?
וְאֵיךְ נוּכַל בְּלִי אִמָּא וּבְלִי אֵל
לִקְרֹעַ בְּשָׁלוֹם אֶת הַפָּרֹכֶת הַגּוֹבֶלֶת
בֵּין דִּמְדּוּמֵי הָעֶרֶב וְהַלֵּיל?

ב
הַצְּבִי כְּפוּל הַקַּרְנַיִם!
עַל בָּמוֹתֶיךָ כְּרָךְ בְּאֶלֶף-דְּמוּת.
הַכֹּל בְּךָ בְּכַף הַקֶּלַע
קַו הַפֶּלֶא
תֵּיקוּ.
וְקוֹל קוֹרֵא:
לִחְיוֹת!
מוּל קוֹל קוֹרֵא:
לָמוּת!
עוֹד יֵאָבְקוּ לֹא יִשָּׁתֵקוּ.

קוֹלוֹת קוֹלוֹת – כְּסַכִּינִים מִתַּעַר.
אוֹרְבִים מִכָּל מַבָּט מִכָּל חַלּוֹן וָשַׁעַר.
אַתָּה רוֹצֶה לִזְעֹק:
הַצִּילוּ אֵם וְאָב!
אֲבָל קוֹלוֹת קוֹלוֹת – כְּסַכִּינִים בַּגָּב.

הַכְּרָךְ!
הוּא לֹא יִסְלַח
הוּא לֹא יִסְלַח לָנֶצַח
לִבְכִי אָדָם בָּעֵמֶק הֶעָכוֹר.
וְהַסַּכִּין הַזֵּידוֹנָה שֶׁנּוֹעֲדָה לְרֶצַח
כְּבָר נִשְׁלְפָה וְלֹא תָּשׁוּב אָחוֹר.

הִיא לֹא תָּשׁוּב – כִּי כָּךְ הוּא גְזַר הָעֶרֶב.
הִיא לֹא תָּשׁוּב – כִּי זֶהוּ גְזַר הַכְּרָךְ.

וְהַמַּרְאוֹת סָבִיב מִתְקוֹלְלִים בְּלִי הֶרֶף:
בְּרָח!

אַתְּ אִמָּא הוֹרָתִי
בְּדַם הַקֹּדֶשׁ וְהַחֵטְא בִּרְחִימוּ יִחַמְתִּנִי
וַחֲלָבֵךְ רִוַּנִי מֶגֶד אֱלָהוּת
עַכְשָׁו
בִּזְבוּל הַשָּׁוְא
עַל סַף הָעֶרֶב הַגּוֹוֵעַ
אֲנִי עוֹמֵד וְאֵינִי יוֹדֵעַ:
אֵי-מִי קוֹרֵא לִחְיוֹת
וּמִי קוֹרֵא לָמוּת?

ג
כָּל-כָּךְ דּוֹמֵם כָּל-כָּךְ זוֹמֵם וּצְהֹב-הַלֹּעַ
בְּעֶרֶב זֶה הַכְּרָךְ – בֵּית-אֵל בְּאֵין-אֱלֹהַּ.
וְהָאָדָם – כְּעֶצֶם בַּגָּרוֹן הָעֲנָקִי:
לֹא לְהָקִיא
וְלֹא לִבְלֹעַ.

הוּא רָץ – וּרְאוּ: עוֹמֵד הוֹזֶה.
וְהוּא דוֹבֵר וְרָן – שִׁמְעוּ: אִלֵּם לָנֶצַח.
כְּאִלּוּ הוּא-לֹא-הוּא הֵבִין כִּי אֵי-בָּזֶה
נִשְׁלֶפֶת הַסַּכִּין שֶׁנּוֹעֲדָה לְרֶצַח.

סַכִּין הַחֲרָדוֹת – בְּרֶמֶז.
וּפָשׁוּט:
סַכִּין בַּגָּב מִיַּד אָדָם רוֹצַחַת.
וְקוֹל קוֹרֵא: "עֲמֹד! בְּכָל אֲשֶׁר תָּשׁוּט
בְּעַרְבֵי כְּרָךְ אוֹרֵב לְךָ הַפַּחַד."

"עֲמֹד! עֲמֹד!"
שׁוֹאֵג אֵלָיו הַפַּחַד.
"חֲמֹד! חֲמֹד!"
מִתְגַּעְגַּעַת יָד.
וְהוּא רוֹצֶה פִּתְאֹם לִמְנוֹת אֶחָד-אֶחָד
הַשְּׁסָה-וּרְמָח שֶׁלּוֹ שֶׁהֵם כֹּה הֲדוּרִים בְּיַחַד
וּוַדָּאִים מְאֹד.

אַךְ הוּא עוֹמֵד.
כָּל עֶלְבּוֹנוֹת הַיּוֹם אֲשֶׁר מְאֹד אָרַךְ
בָּאֲפֵלָה פִּתְאֹם הִבְשִׁילוּ.
מַה דְּמוּת אָז יְשַׁוּוּ לוֹ בְּעַרְבֵי הַכְּרָךְ?
וּמַה מָּשָׁל עָלָיו יַמְשִׁילוּ?

אוּלַי כִּדְמוּת שִׁכּוֹר: עוֹדוֹ מִתְלַעֲלֵעַ
וּלְפֶתַע פָּג יֵינוֹ – וְהוּא פָּצוּעַ וְעָשׁוּק.
אוּלַי כִּמְשַׁל לֵיצָן הַמִּתְמַקְיֵן וּמִתְפָּרֵעַ
וּלְפֶתַע יַעֲמֹד: כְּבָר נִתְרוֹקֵן הַשּׁוּק.

אוּלַי כִּמְשַׁל אִיּוֹב.
אוּלַי כְּמֶלֶךְ לִיר.
יֵשׁ דִּמְיוֹנוֹת לָרֹב
בְּהֶגְיוֹנֵי הַשִּׁיר.

יֵשׁ אֶלֶף דִּמְיוֹנוֹת
אֲבָל אֶחָד הָאוֹת
תָּמִיד אֶחָד: בּוֹדֵד עַד הִשְׁתַּגֵּעַ
עַד אֵין-אוֹנִים עַל פְּנֵי הָרִיק לְהִשְׂתָּרֵעַ
וְכָךְ לִבְכּוֹת לִבְכּוֹת לִבְכּוֹת.

תָּמִים!
כְּאִלּוּ לֹא נִרְמַז: "הַכֹּל פֹּה מְטֻמָּר
וּמִתְגַּלֶּה פִּתְאֹם בְּדוּ-מַרְאִית-וְכֶוֶן."
הוּא אֶת בָּתָּיו בָּנָה בֵּטוֹן (לִסְתֹּם בִּכְיוֹ הַמָּר)
אַךְ מִכָּל קִיר תִּזְעַק הָאֶבֶן.

ד
"תָּמִים וּבְתֻמָּתוֹ אֻמְלָל – כָּזֶה הוּא הָאָדָם"
אֶת הַוַּדַּאי הַזֶּה בְּסֵבֶר הַפִּתְגָּם
מוֹצִיא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ הַכְּרָךְ עִם בּוֹא הָעֶרֶב.

כִּי אָז בַּעֲרָבִים כָּל קֶרֶן-רְחוֹב – נְבוֹ.
כִּי אָז פִּתְאֹם יֻצַּב אָדָם מוּל יְרִיבוֹ
וְדִמְיוֹנָם:
הָעַיִט מוּל הַטֶּרֶף.

הַטֶּרֶף – הוּא אֶחָד
הָעַיִט – הוּא הַכֹּל
זֶה הַהַכֹּל הַנֶּעֱרָם כְּגוּשׁ אֶחָד שֶׁל פַּחַד
כְּאִלּוּ נוֹעֲדוּ כָּל הַדְּבָרִים גַּם יַחַד
עַל אֵיזֶה מְרִי אֶת הָאָדָם לִסְקֹל.

וְזֶה מִרְיוֹ:

פִּתְאֹם בְּעֶרֶב כְּרָךְ הַכְּרָךְ הָעֲנָקִי
הוּא יִבָּהֵל מִיַּתְמוּתוֹ – וַיֵבְךְּ מֵאֵין-אֱלֹהַּ.
וְזֶה בִּכְיוֹ הַמָּר בְּתוֹךְ הָרְחוֹב-הַלֹּעַ:
לֹא לְהָקִיא
וְלֹא לִבְלֹעַ.

אָז יְבֹהַל סָבִיב
אָז יְאֻיַּם כִּי עֶרֶב:
רַק יֶלֶד עֲזוּבִי – וְקוֹל קוֹרֵא לָמוּת.

הַצְּבִי!
הַצְּבִי כְּפוּל הַקַּרְנַיִם!
עֶרֶב!
עַל בָּמוֹתֶיךָ כְּרָךְ בְּאֶלֶף-דְּמוּת.