פָּשַׁעְתִּי בְּאֶחָי וְהֵם גַּם פָּשְׁעוּ בִּי
וְלֹא נוּכַל דַּבֵּר עוֹד לְשָׁלוֹם.
הִנֵּה אֵלֵךְ מִזֶּה (אֲנִי גַם הֵם דַּלּוֹנוּ)
וְלֹא אָשׁוּב
וְלֹא אָשׁוּב הֲלֹם!

בִּרְכַּת הַדֶּרֶךְ אִישׁ לֹא יְבָרְכֵנִי
(לְהַאֲשִׁים לְמִי צְדָקָה?)
וּבַלֵּילוֹת אֲנִי שׁוֹמֵעַ: פֶּלִי
רוֹתֵם אֶת הַסּוּסִים לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה.

אֲנִי מוּכָן – כִּי בָא מוֹעֵד לִנְסֹעַ.
מֶרְכַּבְתְּךָ נָכוֹנָה פֶּתַח אָהֳלִי.
הַךְ הַפַּעֲמוֹן – סוּסֶיךָ-אֵשׁ בַּלַּיְלָה
מִקֹּצֶר-רוּחַ צוֹהֲלִים.

הִנֵּה יִשְׁעַט רִכְבִּי וְעַל שְׂפָתַי: סָלַחְתִּי.
רֵיקָם אָשִׁיב יָדִי הַמּוּשָׁטָה: אוּלַי.
וּמֵרָחוֹק-רָחוֹק כְּפָנָסִים בָּאֹפֶל
יְמַלְמְלוּ תְּמוֹלַי.