אֲנִי יוֹדֵעַ
אֲנִי יוֹדֵעַ עַד מְתוֹם
כִּי אַתְּ זַכָּה לִי
יוֹתֵר מִדֶּסְדֵּמוֹנָה לְאוֹתֶלוּ.
וּבְכָל זֹאת – הָהּ אֵלִי! –
שִׁבֹּלֶת הַקְּנָאוֹת הַזֹּאת לְפֶתַע
וּלְחִנָּם!
כָּל-כָּךְ שְׁאוֹל
כָּל-כָּךְ אֵין-שַׁחַר
כָּל-כָּךְ תַּעְתּוּעִית בְּהֶגְיוֹנֶיהָ
עַד שֶׁעִתִּים – הוֹ פֶּרַח-אֶבֶן שֶׁלִּי! –
עַד שֶׁעִתִּים קִנֵּאתִי לָךְ
אֵלָי.
אַל תִּשְׁתָּאִי אֵפוֹא
שֶׁכָּל חַדְרֵי לִבִּי מָלְאוּ עֵינַיִם כְּמוֹ לַיְלָה
וְקֶשֶׁב אוֹרְבָנִי
כְּאֹפֶל סִמְטָאוֹת שֶׁל עִיר-נָמָל.
וּכְשֶׁאֲנִי מַחְרִישׁ מְאֹד
דְּעִי
כִּי מַשֶּׁהוּ טוֹרֵף בִּי
קִרְעֵי חֲלוֹם כַּעֲנָנִים בַּסַּעַר
בִּשְׂפַת מִלִּים שֶׁלֹּא בָּרָא עוֹד שׁוּם אָדָם
וְעַל כֻּלָּנָה
עַל כֻּלָּנָה
עַל כֻּלָּנָה:
שָׁלשׁ הַהֲבָרוֹת שֶׁל
חוּ
אָ
לוּ.
רְאִי אֵיךְ צַמָּרוֹת
פּוֹרְשׂוֹת גַּפַּיִם אֶל הַגֹּבַהּ
וּכְבָר הִגִּיעוּ עַד כּוֹכָב!
