ב
אָמַרְתִּי: יָד לְפֶה!
יָשִׁיר הַשָּׁר – עוֹד יֵשׁ עוּגָב גַּם מְצִלְתַּיִם.
עוֹד יֵשׁ בָּרוּךְ-הַשֵּׁם חָרוּז כָּל כָּךְ יָפֶה:
שָׁמַיִם – וְשָׁדַיִם...
וּמַה בְּכָךְ אִם כָּל מוּקְיוֹן-פּוּרִים
אֶת שֵׁם-הֲוָיָה פֹּה יַפְרִיחַ
וּלְכָל אֲנִי רוֹכֵב עַל חֲמוֹרִים
יְהַדְּדוּ: הוּרַא מָשִׁיחַ!
אַךְ אוֹי לִי כִּי רָאִיתִי: לַהֲטֵי-חָזוֹן
יַתְעוּ עַמִּי וְהוּא רָעֵב לַלֶּחֶם.
"הֵידָד רְעַב-מֵעַיִם!"
"כֹּה לֶחָי רָזוֹן!"
וּבֶן-דָּוִד יַבְטִיחוּ לְכָל רֶחֶם.
הָהּ מֵעַגְּבֵי עַמִּי עֲבוּר אֶתְנַן-פִּיּוּט!
שַׁבְּרוּ הַכּוֹס וְיִשָּׁפֵךְ יֵין-פֶּתֶן.
אֲנִי יוֹרֵק עַל כָּל מַלְכוּת
בִּזְעֹק לְלֶחֶם פֹּה כָּל בֶּטֶן.
הַכֵּה הַכֵּה בְּשׁוֹט אֶת אֲתוֹנְךָ בִּלְעָם!
בָּלָק יִתֵּן שָׂכָר! – – אֵיךְ כְּבָר יָרַט הַדֶּרֶךְ.
לִפְנֵי הַהוּא הַנֶּעֱלָם
כְּבָר אֲתוֹנְךָ כָּרְעָה עַל בֶּרֶךְ.