חיפוש

כתבי יד

בשנת 1935 שלונסקי ובני חבורתו הסתכסכו עם בעל קפה "רצקי" ועברו לקפה "אררט". שלונסקי הסביר כי בהתרגש עליהם המבול (הריב עם רצקי) חיפשו בני החבורה מקלט, והלא "אררט" הוא המקום שבו נחה תיבתו של נוח לאחר המבול...

 

אנקדוטות נוספות...

אֵי טַלְטֵלָה

הָהּ אוֹקְיָנוּס-גּוּלִיבֶר!
הָהּ עֵדֶר אִיכְטִיאוֹזַבְרִים שֶׁהִשְׁתּוֹלֵל
בְּמִדְבַּר-בְּרֵאשִׁית!
בְּלֹעָיו יִשְׁאַג
וּבְמַלְתְּעוֹתָיו יְכַרְסֵם
וּבִטְלָפָיו יִבְעַט
וּבְזַנְבוֹתָיו יַצְלִיף
עַל סוּסֵי-הָאִצְטַדִּין
אֲשֶׁר יָצְאוּ חוֹצֵץ אֶל הַמֵּרוֹץ.
אַי טַלְטֵלָה! אַי טַלְטֵלָה!
וְהָרוּחַ מִשַּׂעֲרוֹת הָעֲנָנִים לֹא יֶרֶף.
וּקְנֵה-הַקַּשׁ יִנָּשֵׂא יִתְחוֹלֵל.
וַעֲשַׁן לוֹנְדוֹן פָּרִיז נְיוּ-יוֹרְק
אֶת עֲשַׁן אֲרֻבּוֹת הַטִּיטַנִּיקִים יַדְבִּיק
וְיִתְאַבֵּךְ.
וּבַתִּימָרוֹת אֶרְאֶה:
הַר-מוֹרִיָּה חָדָשׁ!
אֶת אַרְבַּע אֳנִיּוֹתָיו לַעֲצֵי עוֹלָה יְבַקַּע קוֹלֻמְבּוּס
וּכְפִיסֵיהֶם עַל גַּבּוֹ יַעֲמֹס
לַעֲקֵדָה:
אוֹי לִי כִּי נוֹאַלְתִּי לְגַלּוֹתֵךְ!
וּמִילְיוֹנֵי שְׂפָתַיִם
שִׂפְתֵי צָרְפָתִיּוֹת עוֹגְבוֹת
שִׂפְתֵי כּוּשִׁים בְּלוּמוֹת
שִׂפְתֵי סֶרְבִּים נוֹרְבֶגִים גְּרוּזִים סְקוֹטִים אִיטַלְקִים
מִפַּלָּצוּת תִּתְעַוֵּתְנָה וּתְקִיאֶינָה.

– מִי? מִי?
– יָשִׁישׁ!
– הֵי הַצִּדָּה! דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ!
מַלָּחִים שְׁנַיִם, עַל גַּבָּם – פֶּגֶר.
– הַמַּיְמָה!

וּמִיַּרְכָּתַיִם: וַי!
– יוֹלֶדֶת!
– הֵי! הֵי! אֶת הַוָּלָד!
– אֶל שִׂפְתֵי הַמֵּת!
– יִתְנַשֵּׁקוּ!

אַי טַלְטֵלָה! אַי טַלְטֵלָה!

וְלַיִל: כֶּלֶב שָׁחוֹר שָׂעִיר. כֶּלֶב-צֹאנִי.
רִבּוֹאוֹת מְכוֹנוֹת בַּחֲרֹק-מְעֵיהֶן
אֶל הַחֲשֵׁכָה תְּנַחֵרְנָה.
וְעִם מְעֵי-הַבַּרְזֶל אֲשֶׁר לְרִבּוֹאוֹת הַטִּיטַנִּיקִים
רַק אֶחָד עֵר –
נֹחַ!

וְרַק אֵי-מִשָּׁם קוֹל-בּוֹכִים מִנִּי שְׁנָת:
לָמָּה?
וְאֵי-מִי דִמְדֵּם:
... וּמָה אִם לֹא יֵצְאוּ הַכּוֹכָבִים כָּל הַלַּיְלָה?
וּמִיַּרְכָּתַיִם פָּעָה יֶלֶד.
בָּכְתָה אֵם.

אִי אֵם אֱוִילָה!
הַאִם לֹא תֵדְעִי עוֹד יָדוֹעַ
כִּי מָחָר –בְּרֵאשִׁית!
מָחָר-מָחֳרָתַיִם יִצְמַח זָנָב לִפְרִי בִּטְנֵךְ!
(מִבַּעַד לְאֶשְׁנַב הַנֶּצַח חִיְּכוּ אֵלַי סַבָּא דַרְוִין
וְנִיצְ'שֶׁה גְּאוֹן הַדֵּגֵנֵרַטִּים).
וּקְנֵה-הַקַּש אֲשֶׁר אֲבַדְתִּיו
רַק הוּא הַפֶּרֶא יִירָשֶׁנּוּ:
פְּחָה – כַּדּוּר אֲדָמָה!
פְּחָה – מַזָּל חָדָשׁ!

אַךְ הָאֵם בּוֹכִיָּה לָהּ בּוֹכִיָּה.
הָאֵם לֹא תָבִין גַּם הַפַּעַם
כִּי לַיְלָה-לַיְלָה דָגְרוּ הַשָּׁמַיִם עַל בֵּיצֵי-זָהָב
וְהַיּוֹם
אֶת קְלִפַּת הַחֲשֵׁכָה הִבְקִיעַ
אֶפְרוֹחַ-בְּרֵאשִׁית.
וָאֲשַׁלְּחֶנּוּ לִרְאוֹת: הֲקָרְבָה הוֹנוֹלוּלוּ?
וּלְעֵת עֶרֶב שָׁב
וַעֲלֵה בַּמְבּוֹ טָרָף בְּפִיו.

הִנֵּה אֶקַּח תֵּבֵל כְּשֶׂה צוֹלֵעָה
מִתַּחַת לְבֵית-שֶׁחְיִי אֶקַּח
וּלְמִכְלְאוֹת לִבִּי אֲבִיאֶנָּה.
הָהּ צֹאן אֵרֹפָּה אֲמֵרִיקָה!
עַל צִים הַלַּיִל
מִבַּעַד לַעֲשַׁן הָעֲקֵדָה הַגְּדוֹלָה
טַעַן לִבִּי לָכֶם אֶשְׁלַח:
בְּרֵאשִׁית!

וְלַבֹּקֶר:
עֳגָנִים שֻׁלְשְׁלוּ
סֻלַּמּוֹת הוּרָדוּ
וּפִיחַ הָאֲרֻבּוֹת חָדֵל
(הַתֵּבָה גוֹשֶׁשֶׁת עַל הָרֵי אֲרָרָט).
רֵדוּ! רֵדוּ! אַל עֲמוֹד!
וְאֶסְקִימוֹסִים בְּשׁוֹטִים עַל גַּב יַצְלִיפוּ

בְּאֹפֶק רָחוֹק
רוּחַ אַחֲרוֹן אֶת קְנֵה-קַשִּׁי יָכֹף
עַד אִם הָיָה לְקֶשֶׁת בֶּעָנָן.

אָז יַעֲלֶה הַכָּרוֹז עַל הַגָּבֹהַּ בַּתְּרָנִים
וּבִשְׂפַת אֶסְפֶּרַנְטוֹ צַחָה
יוֹדִיעַ:
הוֹ-נוֹ-לוּ-לוּ!