שׁוּב סֵבֶר שֶׁל בֹּקֶר חוֹזֵר-לְמוּטָב
גּוֹנֵב אֶת עֵינִי בַּמַּרְאוֹת וּבַשֵּׁמַע
הַרְחֵק מִבֵּיתִי שֶׁהֻדַּר מִן הַטַּל
שָׂדֶה-לֹא – שֶׁלִּי נוֹשֶׁמֶת.

נוֹשֶׁמֶת אֶת נֶשֶׁף לֵילָהּ וְרִגְשׁוֹ
עֵת סַהַר אֵלֶיהָ מַפְגִּיעַ לְפֶתַע
בִּדְמוּת תַּפּוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן
בְּתוֹךְ כַּף-הַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת.

אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁהַלַּיְלָה יָשׁוּב
וְיִשְׁלוֹף סַהֲרוֹ כְּפִגְיוֹן שֶׁבַּתַּעַר.
נִצַּבְתִּי מִנֶּגֶד– מַבִּיט וְקַשּׁוּב
כְּאִלּוּ מִנֶּגֶד אֵלַי מַבִּיטָה אַתְּ.

אַרְחִיק לְהַשְׁקִיף –כִּי גָנַבְתְּ אֶת עֵינִי.
אֵיטִיב לְהַקְשִׁיב: אוּלַי אַתְּ הַדּוֹבֶרֶת.
שׁוּב שִׂיחַ-שֶׁל-שְׁנַיִם בֵּינִי-לְבֵינִי
כְּתָמִיד
כְּתָמִיד –וְאַחֶרֶת.