חיפוש

כתבי יד

אברהם שלונסקי יצא לאחר ההצגה הראשונה של התיאטרון הסאטירי "המטאטא"- -. נשאל: ומה דעתך?
השיב: אין המטאטא אלא מעט התה שנשתייר מן הקומקום (הכוונה לתיאטרון הסטירי "הקומקום")

אנקדוטות נוספות...

הֶמְשֵׁךְ לְדוּשִׂיחַ שֶׁאֵין לוֹ סוֹף

– מֵיטַב הַשִּׁיר וְהַדְּמָמוֹת
הוּא לַהֲדָם – אֲשֶׁר עַל-כֵּן
גַּם לֹא יִכּוֹן גַּם לֹא יִמּוֹט.

– וַחֲלוֹמוֹת?

– אוּלַי קִרְיוֹ שֶׁל אֵיזֶה כֵּן:
זַנֵּק! זַנֵּק!
אוּלַי מִרְיוֹ שֶׁל אֵין-כָּנָף:
הַרְחֵק! הַרְחֵק!
אִם כִּי...

– גַּם פֹּה אֵפוֹא עֲקַלְקַלָּיו שֶׁל הָאִם-כִּי?

– הוֹ הוּא תָּמִיד
הוּא כָּךְ תָּמִיד מֵגִיחַ מֵחֶבְיוֹן עֻמְקִי
בְּסוֹף-פָּסוּק עַל מֶלֶךְ שֶׁכּוֹזֵב.

– וּבְכֵן אַתָּה מוֹדֶה?

– מוֹדֶה וְלֹא עוֹזֵב...

– לֵאמוֹר:
הוֹזֶה-חֲלִילָה עַד שֶׁ... עַד שֶׁ...
עַד שֶׁחַסְדּוֹ יִגְמוֹל עָלַי הַסוֹף. –

– וְלֹא לְהֵפֶךְ?
לֹא רֶשַׁע הֶגְיוֹנוֹ שֶׁל הָאֵין-סוֹף?

– אֵין-סוֹף הוּא סוֹף שֶׁאֵין-לוֹ-שַׁחַר
נִבְלַת אַיֶּלֶת וְעָצְבִי
בְּגִיהַּ קֶרֶן שׁוֹר
בְּגִיחַ קֶרֶן-צְבִי
וּבְכָל נִשְׁפֵי-הַחֵשֶׁק כְּפַרְגּוֹל
רוֹצֵעַ שִׁיר-בָּכוּת אֶת הַמָּחוֹל.

– זוֹכֵרְנִי כִּי אָמַרְתָּ בֶּן-אָדָם:
"חֲלוֹם הוּא לְשׁוֹן-עָתִיד שֶׁל לַהֲדָם".
עַכְשָׁיו נַסֵּה לוֹמַר הָפְכּוֹ שֶׁל הַדָּבָר:
"הַלַּהֲדָם הִנּוֹ חֲלוֹם בִּלְשׁוֹן-עָבָר" –
וְתִוָּכַח
כִּי זֶהוּ שֶׁאָמַרְתִּי: הַיְנוּ הָךְ !

– לֵאמוֹר?

– דָּבָר וְהִפּוּכוֹ – וְזֶה בֻּרְיוֹ.
אֶפְרֵי הַחוֹל. כַּנְפֵי בַּרְיוֹם.
וְכָךְ
בְּסוֹד הָרֶדֶף עַד חָרְמָה
וְעַד עָרְמָה
וְעַד עֵירֹם
אַתָּה מַחְזִיר עָקֹב לְמִישׁוֹרוֹ
אַתָּה סוֹבֵר כָּל רָז לַאֲשׁוּרוֹ –
וְעַד מִזְמוֹר!

– לֵאמוֹר?

– מֵיטַב הַלַּהֲדָם – שִׁירוֹ.
*
כָּאן בָּאוּ הַמְּשָׁלִים אֶל נִמְשָׁלָם
וְהַדּוּשִׂיחַ תָּם –

שׁוּב תַּם וְלֹא נִשְׁלָם.