אֶת כָּל בָּבוֹת הַיַּעַר הַצּוֹעֵד
הִכָּה בְּסַנְוֵרִים בָּזָק אִלֵּם
וּכְמוֹ אָסַף לְפֶתַע אֶת יָדוֹ.

נִדְמֶה כִּי הָעוֹלָם צִמְצֵם רֹאשׁוֹ אֶל בֵּין כְּתֵפָיו
בְּצִפִּיָּה לְנַחַת הָאֶגְרוֹף –
הוֹ הֶרֶף-עַיִן-עֲדֵי-עַד
שֶׁבֵּין בָּרָק וְרַעַם שֶׁלֹא בָּא!

כָּאן מוֹצָאֵי הָעֶרֶב
כָּאן מוֹבָאֵי הַיַּעַר הַנָּסוֹג
אַיֶּלֶת-פֶּרַח וּפַיְּטָן
שֶׁלֹא רָצָה לִהְיוֹת צַיָּד.

מִשְׁכִיהוּ וְיָרוּץ מִמֶּנּוּ-וְהַרְחֵק
כַּאֲמִירוֹ שֶׁל עֵץ
אֲשֶׁר נוֹפוֹ מַרְקִיעַ וְנוֹטֶה אֶל חוּץ לַגָּן
עַד עִבּוּרוֹ בְּקַו הָאֹפֶק הַשּׁוֹתֵת.

כָּל הָעִתִּים עָלוּ עַל גְּדוֹתֵיהֶם
וְלִשְׁחָפִים קָרְעוּ הַלֹּבֶן הָאֶחָד
שַׁלַּמִּפְרָשׂ.
כָּל הַמְּקוֹמוֹת נִסּוֹטוּ מֵעַצְמָם-וָהָלְאָה
בְּאֵין רְחוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּתֶל וּטְפָחוֹת

וְרַק סֻלָּם פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר
וּמְסַהֲרֵר מִשְׁעֶנֶת גַּג נָטוּי
כִּבְכָל הַחֲלוֹמוֹת עַל חוּ-אָ-לוּ.

עַד שֶׁיִּסַּע – –

עַד שֶׁיִּסַּע הָעֶרֶב לְדַרְכּוֹ
וְיַשְׁאִירֵהוּ גֵא וּמַלְכוּתִי
כְּגֹבַהּ
וּמֶרְחָק.