"יֵשׁ לְךָ יָד לֹא-מַעֲלִיבָה."
(מעשה שהיה)
כַּף-יָד קְטַנָּה וְחוּשׁ שִׁשִּׁי לָהּ
נֵס קְפִיצַת-רַחַק שֶׁל רָדָר
וְאֵיךְ בָּגְדָה וְלֹא הִבְדִּילָה
בֵּין פְּרִי-הַגֶּפֶן לִסְמָדָר?
אֵיכָה דָרַךְ בְּהֹלֶם-פַּעַם
וּפַעֲמֵי נָדִיב כָּשְׁלוּ
וְהוּא חָשַׁשׁ כִּי זֹאת הַפַּעַם
הוּא יְאַבֵּד אֶת חוּ-אָ-לוּ.
אָז נִכְנְעוּ יוֹקְשֵׁי-הַיַּעַר
לִפְנֵי רוֹעֶה-בַּשּׁוֹשַׁנִּים
וְהוּא נָשָׂא מִסַּף הַשַּׁעַר
אֶת עַזּוּתוֹ הַבַּיְּשָׁנִית.
אַךְ עוֹד לֹא תַּם סִפּוּר-הַצַּיִת
אֵיךְ בִּתְפִלָּה עַל תִּקּוּנָהּ
צִיְּתָה קַשְׁתּוֹ שֶׁל אִישׁ-הַצַּיִד
לְצַו קַשְׁתּוֹ שֶׁל הַכַּנָּר.
וְאַתְּ גוֹבֶרֶת עַל הַמֹּרֶךְ
הָפַכְתְּ אָחוֹר אֶת הַצַּיָּד.
קַשְׁתּוֹת-נִמְרוֹד כּוֹנָנוּ: טֶרֶף!
עַשְׁתּוֹת-יוּבַל עָנוּ: מִזְמוֹר!
חִצֵּי-נִמְרוֹד: הַרְדֵּף! אַל תֶּרֶף
רַצֵּי-יוּבַל: חֲזוֹר! חֲזוֹר!
אָז סָר בְּנֶפֶשׁ מִתְנַצֶּלֶת
וְאַתְּ לֹא נַעְתְּ וְלֹא גִלִּית
הַאִם תִּשְׁעִי וְתֵרָצֶה לָךְ
וַתְּרָנוּתוֹ הַהֵיכָלִית.
סִלְחִי שִׁבֹּלֶת מִתְעַלֶזֶת
שֶׁל הַנָּהָר הַמִּשְׁתַּפֵּךְ –
הוּא סָג אָחוֹר וְלֹא יָעֵז עוֹד
לִפְקוֹד הָעֶרֶב אֶת סִפֵּךְ.
*
זֶה פִּתְאֹמוֹ אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי –
אַךְ יוֹדְעֵי-חֵן הֲלֹא יֵדְעוּ:
כָּךְ גַּם בַּסֵּפֶר הַזֶ'ן-שֶׁנִי
קָרֹה קָרָה לְחוּ-אָ-לוּ.
