חיפוש

כתבי יד

בשנת 1935 שלונסקי ובני חבורתו הסתכסכו עם בעל קפה "רצקי" ועברו לקפה "אררט". שלונסקי הסביר כי בהתרגש עליהם המבול (הריב עם רצקי) חיפשו בני החבורה מקלט, והלא "אררט" הוא המקום שבו נחה תיבתו של נוח לאחר המבול...

 

אנקדוטות נוספות...

מָבוֹא

דַּרְכֵי אֱנוֹשׁ רוֹמְזוֹת בָּרוּר הַמָּוְתָה!
תִּמְרוֹת-יָמִים – כְּעֶשֶׁן רַכָּבוֹת.
שִֹכְלִי הַגֵּא! אַתָּה גַם-כֵּן עָיַפְתָּ
אַתָּה גַם-כֵּן עָיַפְתָּ לְקַוּוֹת.

הָאֳנִיָּה (תֵּבַת-זִמְרָה נוֹדֶדֶת)
פּוֹזֶמֶת שׁוּב אֶת זֶמֶר כִּסּוּפָהּ
בּוֹ הַנֵּכָר נֶחְרָז עִם הַמּוֹלֶדֶת
חֲרוּז לָבָן כְּקֶצֶף הַסּוּפָה.

וְכָל מִלָּה (עַד אֵין לְהִוָּשֵׁעַ!)
בּוֹ מְבֻטֵּאת כְּשֵׁם-נִרְדָּף לַשְּׁכוֹל.
וּמְנוּסָתְךָ – גַּם הִיא רִיצַת פּוֹשֵׁעַ
לְשֵׁם טִשְׁטוּשׁ עִקְּבוֹת רַגְלָיו בַּחוֹל.

לְאָן תָּנוּס? בְּכוֹכָבָיו הָאֹפֶל
כִּבְזֵר-קוֹצִים אֶת הַסְּפִינָה עוֹטֵר.
אֶחָד הַשְּׁחוֹר מֵאֹפֶק וְעַד אֹפֶק
אַךְ לִי נִדְמֶה כִּי שָׁם אָפֵל יוֹתֵר.

עַל-כֵּן בְּבוֹא עִם בֹּקֶר הַנְּמָלָה
סְפִינָה כִּכְלִי שֶׁהִתְנַגֵּן עַד תֹּם
הָאֲנָשִׁים עַל הַסִּפּוּן-שֶׁל-מַעְלָה
כְּתִינוֹקוֹת שֶׁנִּבְהֲלוּ פִּתְאֹם.

וְְעוֹד מְעַט סַבָּל לֹעֵז יַגְבִּיהַּ
שְׁתֵּי מִזְוָדוֹת אֶל צֹהַר מְרֻבָּע
וְהַשָֹּדוֹת יִרְאוּ אֵיךְ בָּרָקִיעַ
מִכְתַּב-פְּרִידָה רוֹשֶׁמֶת אֲרֻבָּה.

וְשַׁכּוּלָה תִּהְיֶה וּמִתְיַפַּחַת
עַל פְּנֵי שָֹדוֹת תִּשְׁרֹקֶת הַקַּטָּר.
וְזֶה יִהְיֶה גִלּוּי רִאשׁוֹן לַפַּחַד
שֶׁאַחַר-כָּךְ יִרְדֹף כְּקוֹל שׁוֹפָר.

שֶאַחַר-כָּךְ
בַּחֲזָרוֹת אֵין-הֶרֶף
הוּא יִדָּחֵק אֶל כָּל בָּתֵי-הַשִּׁיר.
וְזֶה הֵחֵל מִשֶּׁהִדְבִּיק הָעֶרֶב
אֶת הַמַּסָּע בַּתְּחוּם בֵּין עִיר לְעִיר.

בֵּין עִיר לְעִיר בְּהֶרְיוֹנֶיהָ שָׁרָה
הָאֲדָמָה שִׁיר זֶרַע... אַךְ לְאָן
לְאָן אָצִים שְׁבִילֵי-שָֹדוֹת: הַכְּפָרָה
אוֹ מִן הַכְּפָר אֶל לֹעַ הַשָֹּטָן?

וְאִם אֶרְצֶה אוֹ לֹא אֶרְצֶה – נִזְכַּרְנִי
(אְַנִי הַיּוֹם יוֹדֵעַ אֶל-נָכוֹן!)
כִּי כָּךְ הֻצַּת הַדֶּמַע הַוֶּרְהַרְנִי
עַל הַטְּחָנוֹת אֲשֶׁר חָדְלוּ לִטְחֹן.

בִּשְׁמֵי-שָֹדוֹת (אְַנִי עַכְשָׁו יוֹדֵעַ!)
אֵשׁ עַכּוּמִית לֹא בְּמִקְרֶה יָקְדָה:
כִּי אֶת עַרְבּוֹ הוֹבִיל אָז יוֹם גּוֹוֵעַ
כְּאָב קַדְמוֹן אֶת בְּנוֹ לַעֲקֵדָה.

עַל-כֵּן עַרְבִּית עֵת עַד הַגְּבוּל תָּבוֹאִי
אֲשֶׁר הִטְרִיף לִבּוֹ שֶׁל כָּל חוֹזֶה
אֲנִי אָבִין הַמּוֹטוֹ הַטּוֹלְסְטוֹאִי
אֲשֶׁר הֻצַּב בְּרֹאשׁ הַשִּׁיר הַזֶּה.

כִּי לְעֵת כָּזֹאת כָּל-כָּךְ נָקֵל לָדַעַת
אֵיךְ גַּם אוֹתוֹ הַתָָּם עִם אֱלֹהָיו
תָּקְפָה פִּתְאֹם אֵימָה זוֹ מְרֻבַּעַת
עֲדֵי לִשְֹנֹא אֶת כָּל אֲשֶׁר אָהָב.

בֵּין עִיר לְעִיר בְּהִסָּנֵן לְמַטָּה
חַשְׁמַל כָּחֹל כְּמִשְׁקְפֵי סוּמָא
שִֹכְלִי הַגֵּא אַתָּה גַם-כֵּן כָּרַעְתָּ
אַתָּה גַם-כֵּן כָּרַעְתָּ לָאֵימָה.

גַּעְגּוּעַי בְּרֶנֶן הִשְֹגִּיבוּהָ
הִיא כִּתְפִלִּין זוֹרַחַת עַל מִצְחִי
הִיא בְּשֵׁירֵי הַפַּחַד הָרָבוּעַ
רַק שֵׁם-נִרְדָּף לַדֶּמַע הַנִּצְחִי.