אַבִּיט: יָמִים גּוֹלְשִׁים מִנֶּגֶד
יָמִים כְּצֹאן אַחַר הַגֵּז.
עַד אָן אֵשֵׁב כִּבְעִיר חוֹרֶגֶת
וּבְתוֹךְ עַמִּי – כִּבְעַם לֹעֵז?

אָבִי. אֶחָי. וְאֶת שְׂפָתָם אֵינִי שׁוֹמֵעַ.
וְלֹא אָבִין: מִי חַי וּמִי פֹּה שְׁכִיב־מְרָע?
יָרֵחַ קַר כִּפְתָק־קָמֵעַ
תָּלוּי עָלַי לִשְׁמֹר מֵרָע.

שָׁמְרֵנִי יָהּ! נִמְשַׁלְתִּי פֹּה כְּיֶלֶד
שֶׁנֶּעֱזַב בַּבַּיִת לְאֵימָה.
אָקִים שָׁאוֹן כִּי מְאֹד נִבְהֶלֶת
נַפְשִׁי מִפַּחַד הַדְּמָמָה.